רשימת היוחסין של שבט יהודה חושפת קשרים משפחתיים סבוכים, ומאירה את הנסיבות סביב פטירתו של חצרון והולדת בנו. מוקד העניין המרכזי מתנקז לביטוי בְּכָלֵב אֶפְרָתָה, אשר זכה למספר כיווני חשיבה שונים.
גישה אחת מבינה את הביטוי כציון גיאוגרפי. לפי פירוש זה, חצרון מת ביישוב אפרתה הסמוך לבית לחם, אשר היה שייך לכלב, או שהעיר עצמה נקראה "כלב אפרתה" על ידי כלב על שם אשתו אפרת [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש שדחו בתוקף את ההבנה הגיאוגרפית, שכן משמעותה היא שחצרון נכנס לארץ ישראל וחי למעלה ממאתיים וחמישים שנה – דבר שהוא רחוק מן הדעת [רד"ק].
כדי ליישב זאת, הגישה החלופית מפרשת את האות בי"ת במילה בְּכָלֵב כבי"ת הזמן, כלומר כציון כרונולוגי. לפי קו מחשבה זה, הפסוק מתאר סמיכות אירועים: בדיוק בעת שבה נשא כלב הבן את אפרת לאישה, מת חצרון אביו [מצודת דוד, רד"ק, מלבי"ם]. פירוש נוסף מציע פעולה ישירה, ולפיו לאחר מות חצרון, בא כלב אל אפרת אשתו [ביאור שטיינזלץ].
בהמשך, הפסוק מציין: וְאֵשֶׁת חֶצְרוֹן אֲבִיָּה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת־אַשְׁחוּר. אזכור זה בא ללמדנו שלמרות שחצרון נשא אישה אחרת לעת זקנתו, בעת מותו הייתה לו אישה נוספת בשם אביה [רד"ק]. רוב הפרשנים מסכימים כי לאחר מותו של חצרון, ילדה אלמנתו אביה את אשחור, אם כי ישנה דעה שייתכן והלידה התרחשה עוד בחייו [רד"ק].
חיבור מעניין בין חלקי הפסוק מציע כי בעת שכלב נשא את אפרת, נשא חצרון את אביה, אך מת מיד לאחר מכן. מכיוון שאשחור נולד כיתום, כלב ואפרת הם אלו שגידלו אותו. משום כך, האות בי"ת במילה בְּכָלֵב משמשת גם במשמעות של "עם" – אשחור גדל עם כלב ואפרת ונחשב להם כבן, ולכן הוא נמנה בהמשך עם צאצאי כלב [מלבי"ם].
בסיום, אשחור מתואר בתור אֲבִי תְקוֹעַ. הפרשנים מסכימים כי המילה "אבי" אינה מתייחסת לאבהות ביולוגית על אדם בשם זה, אלא מציינת שררה ושלטון. אשחור היה השר, המייסד והשליט של העיר תקוע שבנחלת שבט יהודה, וכל אנשי העיר נחשבו כבניו וזרעו.