שושלתו של שובל, מייסדה ומנהיגה של קרית יערים, מסתעפת ומעמידה צאצאים המכונים בתארים ייחודיים. לשונות אלו יצרו מחלוקת ענפה בין המפרשים, האם מדובר בשמות פרטיים של בני אדם או שמא בתוארי שלטון וממשל.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי המילים הָרֹאֶה וכן חֲצִי הַמְּנֻחוֹת מציינות בפשטות את שמותיהם של בני שובל [רלב"ג, רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. יש המזהים את הָרֹאֶה עם אדם בשם ראיה בן שובל הנזכר בהמשך הספר [מלבי"ם]. על אף שצירוף מילים זה נשמע חריג כשם פרטי, הפרשנים מסבירים כי אין לתמוה על כך, שכן בתקופה זו ניתנו לעיתים שמות המורכבים ממשפטים שלמים, דוגמת השמות "גדלתי" ו"רוממתי עזר" [רד"ק, מצודת דוד]. שמות אלו נבעו לעיתים מאירועים שונים, מזיכרונות ואף מחלומות, ולכן קשה לעמוד על משמעותם המדויקת [ביאור שטיינזלץ]. בנוסף, תופעת הוספת האות ה"א בראש שם פרטי היא נפוצה ומוכרת בספרי דברי הימים, עזרא ונחמיה [מלבי"ם]. דעה נוספת באותו כיוון מחלקת את המילים לשלושה בנים שונים ששמותיהם: הרואה, חצי, והמנוחות [מלבי"ם].
מנגד, גישה פרשנית אחרת גורסת כי אין מדובר בשמות, אלא בתיאור מעמדו השלטוני של שובל. לפי פירוש זה, המילה הָרֹאֶה משמעותה שר, ממונה ומושל [רש"י, רד"ק]. הצירוף חֲצִי הַמְּנֻחוֹת מתייחס לאזור גיאוגרפי, עיר או מדינה בשם "מנוחות" (או "מנחת"), אשר שובל משל על חציה האחד, בעוד שעל החצי השני משל אדם אחר שיוזכר בהמשך [רש"י, רד"ק, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. אפשרות אחרת היא שהתואר "אבי" האמור בתחילת הפסוק מתייחס גם לכאן, כלומר שובל היה אביהם של חצי מיושבי העיר מנוחות [מלבי"ם].
בתוך גישה זו המפרשת את הפסוק על דרך השררה והממשל, קיימות מסורות נוספות. יש הסבורים כי שובל היה המושל על חציה של העיר ירושלים, המכונה במקרא "מנוחה", ויש המפרשים כי תפקידו היה להיות השר הממונה על קבלת חצי מן המנחות והדורונות שהיו מביאים הגויים לירושלים [רד"ק].