אירועי הנישואין המאוחרים של חצרון מחברים בין שתי משפחות מיוחסות משבט יהודה ומשבט מנשה, ומתרחשים כולם בעוד בני ישראל שוהים בגלות מצרים [רד"ק].
המילה וְאַחַר מציינת כי התקשרות זו אירעה לאחר שחצרון כבר נשא נשים בעבר והוליד את בניו הראשונים [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. באשר לאופי הקשר, משמעות המילים בָּא... אֶל וכן וְהוּא לְקָחָהּ נידונה בקרב המפרשים. גישה אחת מציעה כי חצרון נשא אותה לאישה לאחר שהתאלמן, או כאישה נוספת על נשותיו הקיימות [ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, יש המדייקים מן הלשון כי הוא לקח אותה לפילגש ולא למטרת אישות מלאה. לפי דעה זו, בת מכיר ניצבה בפני שתי מגרעות בקשר זה: היעדר מעמד נישואין מלא, וגילו המבוגר של בעלה. למרות זאת, משפחתה הסכימה לקשר מפאת כבודו ויוקרתו של שבט יהודה [רש"י].
חותנו של חצרון, מכיר, מכונה בפסוק אֲבִי גִלְעָד. ציון האב על שם בנו נובע מכך שגלעד הפך לאדם חשוב וידוע, עד שחבל ארץ שלם נקרא על שם משפחתו ומכיר נחשב לאדון של אותה ארץ. ייחוס אדם אחר צאצאו המפורסם הוא דרך תיאור המצויה במקרא [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
הציון המפורש וְהוּא בֶּן־שִׁשִּׁים שָׁנָה נועד להדגיש את זקנתו של חצרון בעת יצירת קשר זה, בניגוד לנשותיו הקודמות שאותן נשא בצעירותו [רד"ק]. מנישואין אלו נולד לו בנו שגוב.