רשימת בניו של ישי מגיעה לשיאה בשלב זה, ומציגה את דוד כבן האחרון ברשימה, גם אם לא היה בהכרח הצעיר מכולם [ביאור שטיינזלץ]. שמו של דָּוִיד נכתב בפסוק בכתיב מלא, בתוספת האות יו"ד, וזאת מפני כבודו [רש"י]. דוד אף מסמל את בחינת המלכות השביעית, וזכה למדרגתו הגבוהה בזכות ענוותנותו הרבה [חומת אנך]. לפניו מוזכר אֹצֶם, שהוא הבן השישי במשפחה [ביאור שטיינזלץ].
הקביעה כי דוד הוא הַשְּׁבִעִי מעוררת קושי מרכזי, שכן בספר שמואל נכתב במפורש כי לישי היו שמונה בנים, ודוד מתואר שם כבן הקטן. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהבן השמיני החסר ברשימה הוא אליהו (או אליהוא), המוזכר בהמשך ספר דברי הימים כמי שהופקד לנגיד על שבט יהודה. לפי גישה אחת, ברגע שהכתוב הגיע לדוד, שהיה ה"מרגלית" של המשפחה, הוא בחר לעצור ולא למנות את הבן השמיני [רש"י]. יתרה מכך, אליהו היה למעשה צעיר מדוד, והסיבה שדוד כונה בספר שמואל "הקטן" אינה מעידה על גילו הרך, אלא על כך שהיה מקטין את עצמו בענווה [רד"ק, מלבי"ם].
מנגד, ישנה גישה המבארת כי אליהו היה אח חורג, שנולד לישי מאישה אחרת. לכן, בעוד שספר שמואל מונה את כל שמונת בניו של ישי, הפסוק שלנו מונה אך ורק את שבעת האחים שנולדו לאותה האם [רד"ק, מלבי"ם]. פירוש זה נתמך באזכורן של האחיות צרויה ואביגיל בפסוק הבא. אביגיל מתוארת במקום אחר כבת נחש, עובדה המלמדת כי אמן של השבעה הייתה נשואה לאדם בשם נחש לפני שנישאה לישי באלמנותה. מכאן שצרויה ואביגיל היו אחיותיהם של שבעת הבנים הללו מצד האם, אך לא הייתה להן כל קרבת דם לאליהו. מסיבה זו אליהו הושמט מאגד משפחתי זה [מצודת דוד, מלבי"ם].
הסבר נוסף ופשוט יותר להשמטת אחד הבנים הוא שאחד משמונת האחים המוזכרים בספר שמואל מת, ולכן הוא אינו נמנה בשושלת היוחסין שכאן [רד"ק].