פירוט שושלתו של כלב וצאצאיו מפלגשו, מעכה, מציג מבנה תחבירי ייחודי המעורר דיון פרשני סביב זהות ההורים והילדים.
הקושי המרכזי נובע מהשימוש בפועל יָלַד בלשון זכר, בסמיכות לשמה של הפילגש. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהפועל אינו מתייחס למעכה, שאחרת היה נכתב "ילדה", אלא לכלב. לפיכך, משמעות הכתוב היא שפילגשו של כלב הייתה מעכה, והוא זה שהוליד ממנה את שֶׁבֶר ואת תִּרְחֲנָה [רד"ק, מצודת דוד וביאור שטיינזלץ].
מנגד, מוצגת גישה שונה לחלוטין המתמודדת עם הקושי הדקדוקי, במיוחד לאור העובדה שמיד בהמשך הכתובים מופיע פועל הלידה בלשון נקבה ("ותלד"). לפי פירוש זה, הכתוב אינו מתאר את הילדים שמעכה ילדה לכלב, אלא את הייחוס של מעכה עצמה. כלומר, איש בשם שֶׁבֶר יחד עם אשתו תִּרְחֲנָה (או אישה ששמה המלא היה "את תרחנה") הם אלו שהולידו את מעכה. שבר ותרחנה היו אנשים מפורסמים ובעלי ייחוס רם באותם ימים, ובזכות חשיבותה זו הפכה בתם לפילגשו של כלב [מלבי"ם].
זהותו של כלב המוזכר כאן נידונה גם היא מתוך ההקשר הרחב של השושלת. על פי גישת חז"ל, מדובר בכלב בן יפונה המוכר, שכן בהמשך מוזכרת בתו עכסה. אולם, על פי פשט הכתובים מדובר בכלב אחי ירחמאל, שגם לו הייתה בת בשם עכסה, ועל שמה קרא לימים כלב בן יפונה לבתו שלו [מלבי"ם].