רשימות היוחסין של שבט יהודה מפרטות את ההתרחבות הדמוגרפית והגיאוגרפית של המשפחות השונות, ומציגות כיצד משפחות אם התפצלו והקימו יישובים חדשים.
המילים וּמִשְׁפְּחוֹת קִרְיַת יְעָרִים מתייחסות לתושבי העיר, שהיו מצאצאיו של שובל [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם]. תושבים אלו נחלקו למספר משפחות, כגון הַיִּתְרִי והַפּוּתִי, אשר נקראו כך על שם ראשי בתי האב שלהן [רד"ק]. מבחינה דקדוקית, המילה וּמִשְׁפְּחוֹת מנוקדת בשווא תחת האות מ"ם, כפי שמוכח ממסורות הניקוד והמסורה במקרא [מנחת שי].
המשך הפסוק, מֵאֵלֶּה יָצְאוּ הַצָּרְעָתִי וְהָאֶשְׁתָּאֻלִי, מלמד כי אנשים מתוך משפחות קרית יערים יצאו ממקומם, בנו ויישבו את הערים צרעה ואשתאול, ועל כן הפכו לשתי משפחות שנקראו על שמות ערים אלו [רד"ק].
שיוך זה של צרעה ואשתאול לשבט יהודה מעורר קושי שנידון בהרחבה בקרב הפרשנים, שכן בספר שופטים ערים אלו מוזכרות באופן מובהק כחלק מנחלתו ומאזור פעילותו של שבט דן. כדי ליישב סתירה זו, מציעים הפרשנים שלוש גישות מרכזיות:
הגישה הראשונה מסבירה את הדברים מבעד למונחים גיאוגרפיים והיסטוריים. יש המבארים כי הערים צרעה ואשתאול עצמן היו שייכות לשבט יהודה, אך אזור הגבול שהפריד ביניהן השתייך לדן [רש"י]. דעה אחרת באותו כיוון מסבירה כי הערים היו בנחלת יהודה, אלא שבני שבט דן חנו באזור זה באופן זמני בטרם מצאו את נחלתם הקבועה, ולכן המקום קיבל את השם "מחנה דן" [רד"ק].
הגישה השנייה פותרת את הסתירה על ידי חלוקה גיאוגרפית כפולה, וטוענת כי למעשה היו שני זוגות של ערים בעלות שמות זהים: צרעה ואשתאול אחת בנחלת יהודה המוזכרות כאן, וצרעה ואשתאול אחרות בנחלת דן [מלבי"ם].
הגישה השלישית מתמקדת במציאות הדמוגרפית של אותם ימים. לפי הסבר זה, הערים אכן שכנו בתוך נחלת שבט דן, אך בשל הקרבה הגיאוגרפית וההתערבבות החברתית בין השבטים השכנים, האנשים הספציפיים המוזכרים בפסוק זה שמרו על זהותם וייחסו את שושלתם לשבט יהודה ממנו יצאו במקור [ביאור שטיינזלץ].