דברי הימים א, פרק ב׳, פסוק נ׳

יצא לכם פעם להכיר ילד שנקרא על שם סבא שלו? בתנ"ך המנהג הזה היה נפוץ מאוד, ולפעמים זה יכול קצת לבלבל כשאנחנו קוראים את רשימות המשפחות של שבט יהודה. כשאנחנו קוראים כאן על כָלֵב בֶּן חוּר, לא מדובר בכלב המקורי והמוכר, אלא בנכד שלו. לכלב המקורי היה בן שקראו לו חור, וכאשר לחור נולד בן, הוא החליט לקרוא לו כלב, ממש על שם הסבא. הכתוב גם מספר לנו שחור היה בְּכוֹר אֶפְרָתָה. למה מציינים דווקא את השם של אמא שלו, אפרתה? כי חור היה הבן הבכור רק של אמא שלו, אבל לא של אבא שלו, שכבר היה לו בן גדול יותר. בהמשך מסופר על איש בשם שׁוֹבָל אֲבִי קִרְיַת יְעָרִים. קרית יערים היא עיר, אז איך יכול להיות שיש לה אבא? הכוונה היא ששובל היה המנהיג, המושל והמייסד של אותה עיר. הוא היה כל כך חשוב שם, שהתייחסו אליו ממש כמו אל מנהיג שהוא ה"אבא" של המקום.