קרה לכם פעם שקראתם רשימה ארוכה של שמות, ופתאום שם אחד הזכיר לכם סיפור שלם? זה בדיוק מה שקורה כאן. התנ"ך לא רק מציג רשימות יבשות של משפחות, אלא עוצר לפעמים כדי להזכיר לנו מעשים חמורים שאנשים עשו בעבר.
הכתוב מתחיל במילים וּבְנֵי כַּרְמִי, למרות שמיד אחר כך מוזכר רק בן אחד. הסיבה לכך היא שבספר הרשימות המקורי היו לכרמי בנים נוספים, אך עזרא הסופר בחר להעתיק רק את הבן שהיה נחוץ כדי לספר את הסיפור המוכר. לאותו בן קראו עָכָר. אולי השם הזה מזכיר לכם את עכן מספר יהושע? זהו אכן אותו אדם, אך התנ"ך משנה את שמו לעכר כדי לגנות אותו ולהדגיש את חומרת המעשה שלו.
לכן הוא גם מקבל את הכינוי עוֹכֵר יִשְׂרָאֵל, כלומר אדם שגרם לבלבול, נזק וצרות לעם. ומה היה החטא שלו? מסופר עליו אֲשֶׁר מָעַל בַּחֵרֶם. המילה מָעַל פירושה חטא ופשע. עכר עבר על האיסור ולקח לעצמו רכוש מהעיר יריחו שהיה אסור לקחת, ובגלל המעשה הזה עם ישראל ספג מכה והפסיד במלחמה. התנ"ך מזכיר את החטא הזה בכוונה, כדי להראות לנו את הפגמים של משפחות מסוימות ולהסביר מדוע בסופו של דבר לא יצאו מהן מלכים שינהיגו את ישראל.