דברי הימים א, פרק ב׳, פסוק נ״ד

שושלת היוחסין של שׂלמא מסתעפת על פני ערים ומשפחות מרכזיות בנחלת יהודה, כאשר המילה בְּנֵי חלה על כל הקבוצות והמקומות המוזכרים בהמשך. שַׂלְמָא הוא אביהם ומייסדם של יושבי בֵּית לֶחֶם, וממנו יצאו גם אנשי וּנְטוֹפָתִי, שהיא עיר ביהודה או משפחה מצאצאיו. קבוצה נוספת היא עַטְרוֹת בֵּית יוֹאָב, שם של משפחה או של עיר שכל יושביה היו מבניו, אשר קיבלה תוספת זו כדי להבדילה מערים אחרות בשם עטרות. לבסוף, וַחֲצִי הַמָּנַחְתִּי הַצָּרְעִי מתאר את תושבי העיר מנחת, שנקראה כך מלשון מנוחה על שם חניית שבט דן בדרכו למלחמה; העיר התפצלה, והחצי שהיה קשור לאזור צרעה יצא מצאצאי שׂלמא.