מלכים א, פרק ג׳, פסוק ג׳

ראשית מלכותו של שלמה התאפיינה בשלמות רוחנית מוחלטת, כאשר וַיֶּאֱהַב שְׁלֹמֹה אֶת ה' מבטא אמונה פנימית טהורה, והבחירה לָלֶכֶת בְּחֻקּוֹת דָּוִד אָבִיו משקפת את הרובד המעשי של קיום המצוות. מסירות זו נשמרה היטב בשנותיו הראשונות, ויש הסבורים כי עמדה בעינה עד לעת זקנתו, אז הושפע מנשותיו הנכריות. עם זאת, הכתוב מצביע על חריגה אחת מדרכו של דוד ומציין כי רַק בַּבָּמוֹת הוּא מְזַבֵּחַ וּמַקְטִיר. אף שההקרבה בבמות הייתה מותרת טרם בניית המקדש, שלמה הקריב בבמות רבות ומפוזרות, מנהג שהזכיר את פולחן הגויים והיווה סכנה רוחנית לעבודה זרה. ביקורת סמויה נוספת מופנית כלפיו על כך שהתעכב ארבע שנים עד שהחל בבניית המקדש, ובכך אפשר את המשך המציאות הבעייתית של עבודת קורבנות מפוזרת.