ראשית מלכותו של שלמה מאופיינת בשניות מורכבת: מחד גיסא מסירות עמוקה וטהורה לה', ומאידך גיסא פגם רוחני מסוים הנוגע למקום ולדרך שבה נערכה עבודת הקורבנות. הכתוב פותח בציון העובדה ששלמה היה שלם בעבודת הבורא, ומחלק זאת לשני רבדים. הצירוף וַיֶּאֱהַב שְׁלֹמֹה אֶת ה' מכוון לשלמות פנימית שבלב, הכוללת אמונה אמיתית, ביטחון שלם וחסד עם הבריות. לעומת זאת, המילים לָלֶכֶת בְּחֻקּוֹת דָּוִד אָבִיו מתייחסות לרובד המעשי של קיום מצוות התורה ופעולות ישרות [אברבנאל].
הפרשנים נחלקים באשר למשך התקופה שבה נשמרה אהבה טהורה זו, על רקע נישואיו של שלמה לבת פרעה. גישה אחת רואה בנישואין אלו, שהתרחשו סמוך לתחילת בניין המקדש בשנה הרביעית למלכותו, נקודת שבר שעוררה כעס אלוקי, ומציינת שאהבתו השלמה של שלמה לה' התקיימה רק באותן ארבע שנים ראשונות [רש"י]. מנגד, גישה אחרת מדגישה כי בת פרעה גוירה כהלכה והושבה לדת ישראל, ולכן באותן שנים עבד שלמה את ה' מאהבה גמורה ללא דופי. לפי תפיסה זו, חטאו של שלמה והסרת לבבו מאת ה' לא התרחשו בגלל בת פרעה, אלא רק לעת זקנתו, כאשר הרבה נשים נכריות והניח להן לעבוד אלוהים אחרים [רד"ק].
על רקע שלמות רוחנית זו, בולטת ההסתייגות בחציו השני של הפסוק: רַק בַּבָּמוֹת הוּא מְזַבֵּחַ וּמַקְטִיר. מילת המיעוט "רק" מצביעה על התחום היחיד שבו סר שלמה מדרכו של דוד אביו [מצודת דוד]. לכאורה, הקרבה בבמות הייתה מותרת לחלוטין על פי הדין באותה תקופה, בטרם נבנה בית המקדש [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, רוב הפרשנים מסכימים כי הכתוב מותח כאן ביקורת סמויה על התנהלותו של שלמה.
ביקורת זו נובעת משני טעמים עיקריים. הטעם הראשון נוגע לאופי ההקרבה: בעוד שדוד הקפיד לזבוח אך ורק בבמה הגדולה והמרכזית שבגבעון או לפני ארון הברית בירושלים, שלמה נהג כשאר העם והקריב בבמות רבות ושונות [אברבנאל, מלבי"ם]. ריבוי הבמות נתפס כסכנה רוחנית חמורה, שכן הוא מחקה את מנהגי הגויים שבונים מזבחות על כל הר ותחת כל עץ רענן, ומתוך כך עלול להוביל לעבודה זרה [רד"ק, אברבנאל]. הטעם השני לביקורת מופנה כלפי עצם ההשתהות של שלמה. הכתוב מזכיר את ההקרבה בבמות לגנאי, משום ששלמה התעכב ארבע שנים עד שהחל בבניית המקדש, ובכך אפשר את המשך המציאות הבעייתית של עבודת הקורבנות המפוזרת [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. כדי לתקן את הפער שנוצר בינו לבין העם, נדרש שלמה לבנות את המקדש ובכך להפסיק לחלוטין את תופעת ההקרבה בבמות [מלבי"ם].