המעבר החד שבין ההתגלות האלוהית הלילית לבין המציאות בבוקר שאחריה, מציב את שלמה המלך מול ההבטחות הגדולות שקיבל. המפגש הרוחני הופך כעת למציאות מוחשית, המעוררת תגובה של הודיה ושמחה עצומה.
המילה וַיִּקַץ משמעותה התעוררות משינה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסבירים כי במהלך הלילה החוויה הייתה כה עמוקה ומוחשית, עד ששלמה חש שהוא חווה אותה בהקיץ לכל דבר. רק כאשר פקח את עיניו, הבין שזו הייתה מראה של נבואה [מלבי"ם, מצודת דוד, אברבנאל]. המילים וְהִנֵּה חֲלוֹם מלמדות שהחלום הנבואי נותר שלם וברור בזיכרונו מבלי ששכח אף פרט, מה שמעיד על אמיתותו ועל כך שלא נקטע על ידי חלום אחר [אברבנאל].
כיצד ידע שלמה שהחלום אכן התגשם במציאות? הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמיד עם יקיצתו הוא חווה את השינוי: הוא שמע קולות של בעלי חיים, כגון עוף מצפצף או כלב נובח, וגילה לפתע שהוא מבין את שפתם. באותו רגע הוא חש כי לבו התמלא בחכמה היתרה שהבטיח לו ה', והבין שהחלום הוא אמת מוחלטת [רש"י, רד"ק, חומת אנך, צאינה וראינה].
בעקבות ההבטחות הגדולות שקיבל, שלמה עולה לירושלים. וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית ה' כדי להביע תודה עמוקה ולשבח את ה' על הטוב שייעד לו, ועל כך שהשפיע עליו רוח נבואה והשלימו בידיעות ובחכמה [רלב"ג, אברבנאל].
מתוך שמחת לבו העצומה על התגשמות החלום והמתנה האלוהית שקיבל, וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה גדול לכל עבדיו [רש"י, רד"ק, צאינה וראינה]. שמחה זו על קניין החכמה הייתה כה גדולה, עד ששלמה חגג אותה אף יותר ממה שחגג את עלייתו לכס המלוכה, שכן בעיניו מעלת החכמה הייתה יקרה וחשובה הרבה יותר מן המלכות שירש מאביו [אברבנאל].