בתשובתו להתגלות ה' בחלום הלילה, שלמה המלך אינו ממהר לבקש בקשות אישיות, אלא פותח בסקירה היסטורית ואמונית של יחסי ה' עם דוד אביו. הקדמה זו אינה רק הבעת תודה, אלא בניית טיעון מחושב המכין את הקרקע לבקשתו לחכמה.
הפרשנים מצביעים על כך ששלמה מונה בפסוק זה שלושה חסדים נפרדים שה' עשה עם דוד [אברבנאל]. החסד הראשון טמון במילים חֶסֶד גָּדוֹל, והוא עצם בחירתו של דוד למלך והעלאתו מרועה צאן לכס המלוכה [מצודת דוד, אברבנאל]. חסד זה החל כמתנת חינם מאת ה', אך הפך לקבוע ולנצחי בזכות מעשיו וצדקתו של דוד [מלבי"ם]. שלמה מפרט את זכויותיו של אביו: בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה מתייחס להנהגתו החברתית ולמשפט הצדק שעשה עם עמו, בעוד שהמילים וּבְיִשְׁרַת לֵבָב עִמָּךְ מצביעות על השלמות שבין דוד למקום. מילים אלו מעידות על ענוותנותו, על קבלת ייסוריו באהבה, ועל כך שלבו היה גלוי ושלם עם ה' חרף חטאיו [מלבי"ם, חומת אנך, אברבנאל, מצודת דוד].
החסד השני מבוטא במילים וַתִּשְׁמָר לוֹ. בעוד שיש מי שמפרש מילה זו כקיום נאמן של הבטחת ה' לדוד על ידי נתן הנביא [רש"י], פרשנים אחרים מסבירים כי מדובר בשמירה ממשית על כיסאו של דוד. ה' שמר עליו והציל אותו מכל המורדים שקמו עליו, דוגמת אבשלום, ומנע את קריסת מלכותו [מצודת דוד, אברבנאל].
החסד השלישי והאחרון הוא וַתִּתֶּן לוֹ בֵן יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ כַּיּוֹם הַזֶּה, כלומר הזכות להורשת המלוכה לבנו, עובדה שמתקיימת הלכה למעשה באותו הרגע ממש כששלמה יושב על הכיסא [אברבנאל, ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד].
מתוך פירוט חסדים אלו, שלמה מבסס את עמדתו לקראת בקשת החכמה. הוא טוען כי אם ה' עשה עמו חסד כה מיוחד והמליך דווקא אותו תחת אביו, עליו לתת לו גם את הכלים להצליח, פן תרד מתנה זו לטמיון. שלמה תופס את תפקיד המלך לא כשררה, אלא כעבדות. בעיניו, המלך הוא משרת של עם נבחר ובן חורין, וכל שגגה במשפט גוררת עמה אשמה כבדה [אלשיך]. אף על פי שמלך נהנה מסגולה מיוחדת לכוון לאמת בדין, ואף על פי שעומדת לשלמה זכות אביו, הוא עדיין חש כי בהיותו נער צעיר, אין לו די בכלים אלו בלבד. לכן, מתוך תחושת אחריות עצומה והכרה במגבלותיו, הוא מבין שהדרך היחידה לשאת במשא הכבד היא לבקש מה' לב שומע ומבין [אלשיך, חומת אנך].