לאחר שביסס את שלטונו מבית, פונה שלמה המלך לבצר את מעמדו בזירה הבינלאומית באמצעות ברית אסטרטגית עם המעצמה האזורית הגדולה. וַיִּתְחַתֵּן, יצירת קשר הנישואין עם מלך מצרים ביטאה הכרה בגדולתו של שלמה, והעניקה לו תמיכה צבאית ופוליטית חשובה מבחוץ [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. נישואים אלו נועדו לבסס שלום ואהבה בין הממלכות, ולא נבעו רק מיופייה של בת פרעה [אברבנאל].
הפרשנים מצביעים על עיתוי הנישואין, מיד לאחר מותו של שמעי בן גרא. כל עוד שמעי, שהיה רבו של שלמה, היה בחיים, נמנע שלמה מלהתחתן עם בת פרעה מתוך יראה ובושה מפני תוכחתו. מכאן לומדים הפרשנים על החשיבות שבאדם הדר בסמוך לרבו כגורם מרסן, ורק בשנה הרביעית למלכותו, לאחר מות שמעי, יצאו הנישואין לפועל [רש"י, רד"ק, אלשיך].
סוגיה מרכזית שנידונה היא שאלת החטא, האם שלמה עבר על איסורי התורה כאשר וַיִּקַּח אֶת־בַּת־פַּרְעֹה? הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא ששלמה גייר אותה בטרם נשאה [מצודת דוד, רלב"ג, אלשיך, אברבנאל]. יתרה מכך, כוונתו ההתחלתית הייתה טובה ולשם שמים, מתוך רצון לקרב יסודות חיצונים אל הקדושה [אלשיך, אברבנאל].
עם זאת, קיימת מחלוקת האם המעשה היה מותר לחלוטין. יש הסבורים כי על פי פשט הכתובים שלמה לא חטא כלל, שכן איסור ההתבוללות נאמר רק על שבעת עממי כנען, וההגבלות על מצרים לא חלו במקרה זה [אברבנאל]. לעומת זאת, על פי ההלכה גם לאחר גיור מצרי אסור לבוא בקהל עד הדור השלישי ולפי גישה זו שלמה אכן סטה מדרכי התורה [רלב"ג, אברבנאל]. יש המסבירים כי שלמה שגג בדבר הלכה וחשב שהגיור מתיר אותה לו, ולכן לא נענש בצעירותו כאשר פעל בתום לב ומתוך אהבת ה' [אברבנאל]. דעה נוספת גורסת כי באותה תקופה בתי הדין כלל לא קיבלו גרים, כך שהגיור לא היה תקף לחלוטין, אך בשל אהבתו הגדולה של שלמה לה' הכתוב החשיב זאת כאילו התחתן עמה כהלכה [רד"ק]. מכל מקום, צעד זה היווה פתח להתגרות השטן, ובסופו של דבר הריבוי בנשים נכריות הוא שהטה את לבבו לעת זקנה [אלשיך].
שלמה שיכן את אשתו באופן זמני, וַיְבִיאֶהָ אֶל־עִיר דָּוִד, היא אזור ציון [רלב"ג, רד"ק], וזאת רק עַד כַּלֹּתוֹ, עד שסיים לבנות. לאחר מכן הוציא אותה מעיר דוד והעבירה לארמון המיוחד שבנה עבורה. הסיבה להרחקתה מעיר דוד נבעה מקדושת המקום, שכן שלמה הבין שאין זה ראוי שאישה תתגורר במתחם שאליו הובא ארון ה' [רש"י, רד"ק, אברבנאל].
הפסוק חותם בתיאור שלושה מפעלי בנייה אדירים, לִבְנוֹת אֶת־בֵּיתוֹ וְאֶת־בֵּית ה' וְאֶת־חוֹמַת יְרוּשָׁלִַם סָבִיב. אף שביתו של שלמה מוזכר לפני בית ה', בפועל הסדר היה הפוך. קודם נבנה בית המקדש במשך שבע שנים, ורק אחר כך בנה שלמה את ארמונו במשך שלוש עשרה שנה [רד"ק, אברבנאל]. בניית החומה סביב ירושלים לא נועדה רק לצרכי ביטחון, אלא הייתה בעלת משמעות הלכתית עמוקה, החומה קידשה את המרחב הפנימי של העיר ואפשרה את אכילת הקדשים התלויים במחיצה זו כגון מעשר שני, ביכורים וקורבן פסח [רלב"ג, אברבנאל].