במעמד הבחירה שניתנה לשלמה המלך, הוא מעדיף לבקש הבנה רוחנית ושכלית על פני הצלחה חומרית. המילה שָׁאַל מובנה בפשטות הוא ביקש [ביאור שטיינזלץ].
לכאורה, שביעות הרצון האלוהית מבקשתו של שלמה מעוררת תמיהה. הרי קניית חכמה טומנת בחובה ממילא גם עושר, כבוד, אריכות ימים וניצחון על אויבים. בחירה בחכמה דומה לאדם הבוחר בספר תורה שקבועה בו מרגלית יקרה, שכן הוא מרוויח בבחירתו את שניהם. אם כן, מדוע בקשה זו מצאה חן כה רב בעיני ה'?
התשובה טמונה בטוהר כוונתו של שלמה. מתוך תשוקתו העזה לחכמה, הוא כלל לא הרהר בהטבות החומריות הנלוות אליה. מטרתו היחידה הייתה להשיג את היכולת להבחין בין טוב לרע ולשפוט את העם בצורה נכונה, גם אם הדבר היה גוזר עליו עוני וקוצר ימים. אדם המבקש חכמה רק כדי להשיג דרכה כבוד או עושר, נחשב למעשה כמבקש עושר. אולם שלמה נבדל בכך שרצה את החכמה לשמה בלבד, ללא כל פנייה אישית או מניע נסתר. לכן מודגש כי הוא ביקש אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, כלומר אך ורק את החכמה כשלעצמה, וזו הסיבה המרכזית לכך שהדבר הוטב בעיני ה' [מלבי"ם].