מיד לאחר ההתגלות בגבעון והמשתה בירושלים, מזדמן לפתחו של שלמה משפט סבוך של שתי נשים שחיו לבדן וילדו בהפרש של ימים ספורים ללא נוכחות עדים [צאינה וראינה]. הופעתן הפתאומית של הנשים לדין אינה מקרית, אלא נועדה לשמש מבחן ישיר ומיידי שיוכיח כי החלום הנבואי שחווה אכן התגשם, וכי אכן הוענקה לו חכמה מאת ה' [מלבי"ם, אלשיך, אברבנאל].
הביטוי אָז תָּבֹאנָה מתאר פעולה שהתרחשה בעבר, שכן צירוף המילה "אז" עם פועל בלשון עתיד משמש פעמים רבות במקרא לתיאור זמן עבר [רד"ק], והדבר אירע מיד לאחר סעודת ההודיה שערך המלך [ביאור שטיינזלץ]. באשר לזהותן של הנשים הזֹנוֹת, יש המפרשים שהיו אלה פונדקאיות ומוכרות מזון, וייתכן שהיו נשים מופקרות ממש [רלב"ג]. מעמדן זה הפך את בירור האמת למורכב במיוחד, שכן מדובר בנשים חסרות בושה המעיזות את פניהן וטוענות בביטחון מלא שקרים מוחלטים [אברבנאל].
הכתוב מדגיש כי הנשים באו אל המלך וַתַּעֲמֹדְנָה לפניו. עמידה זו מבטאת את חובתם ההלכתית של בעלי דין לעמוד בפני השופט בעת המשפט [אלשיך]. מעבר לכך, עולה מכאן שהנשים עקפו את הערכאות הנמוכות וניגשו ישירות אל המלך. עובדה זו הקשתה עוד יותר על שלמה, שכן לא נערכה כל חקירה מוקדמת על ידי שופטים אחרים שיוכלו לסייע לו, ובכל זאת הוא הצליח לרדת לחקר האמת ולחשוף מי מבין השתיים באמת חומלת על הבן החי [רלב"ג, אברבנאל].
ברובד עמוק ונסתר יותר, שתי הנשים מסמלות כוחות דין קשים שלא היה ניתן למתק ולתקן בדורות קודמים. רק בימיו של שלמה, התאפשר בירורן ומתוקן של מערכות הדין המורכבות הללו [נחל שורק, חומת אנך].