משפט שלמה הכה בתדהמה את העם כולו, שכן הוא הוכיח כי כוחו של השופט אינו נובע רק מידיעת החוק וההלכה, אלא מתבונה פסיכולוגית נדירה. כאשר העם שמע על אופן הפסיקה, הם הבינו שהמלך ניחן ביכולת לחשוף פרטים שאי אפשר לגלותם בדרכים רגילות, ולברר היכן נמצאת האמת באמצעות מבחן מעשי [מלבי"ם, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. המילים לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט מתפרשות בהקשר זה כיכולת המעשית להבין עם מי הצדק ולהוציא את האמת לאור [מצודת דוד, רד"ק].
הפרשנים מסבירים כי חׇכְמַת אֱלֹהִים המוזכרת בפסוק מתייחסת לתכונה המיוחדת לה׳ של בחינת כליות ולב, כלומר היכולת לדעת את המחשבות הכמוסות ביותר הנמצאות בליבו של בעל הדין [אברבנאל, מלבי"ם]. גילוי זה הוביל לכך שהעם וַיִּרְאוּ מפני המלך. יראה זו נבעה מההבנה שלא ניתן להסתיר ממנו דבר. התוצאה הישירה של המשפט הייתה הרתעה לאומית עמוקה: אנשים פחדו לעשות מעשים רעים אפילו בסתר, מתוך מחשבה שחכמתו הגדולה של המלך תגלה כל פשע ומחשבה נסתרת, בדיוק כפי שהצליח לפתור את תעלומת שתי הנשים [רד"ק, צאינה וראינה, אברבנאל].