שלמה המלך פונה אל ה' ומבקש ממנו סיוע כדי שיוכל להנהיג ולשפוט את העם. במוקד בקשתו עומדת הדרישה לקבל לֵב שֹׁמֵעַ. הפרשנים מסכימים כי הכוונה כאן אינה לשמיעה פיזית, אלא ללב מבין, קשוב ותבוני, שיהיה מסוגל לעשות דין, להדריך ולשלוט בעם בצדק וביושר [רד"ק, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
בקשתו של שלמה נובעת מתחושת האחריות העצומה כלפי העם הַכָּבֵד. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהמילה מתארת עם רב, עצום ומורכב [רד"ק, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. עובדה זו מציבה אתגרים כבדי משקל בפני המלך השופט. [רש"י] מרחיב ומסביר את הקושי בשני מישורים: במישור המעשי, גודלו של העם מביא לכך שישנם סכסוכים ומשפטים רבים מאוד, מה שדורש מהשופט אורך רוח רב כדי לעיין בכל דין ודין. במישור הרוחני, עצם המשפט של עם ישראל הוא "כבד" ומלא אחריות; בשונה ממשפטם של אומות אחרות, דיין שחורץ את דינם של ישראל שלא כדין נושא באחריות עצומה ונענש על כך עונש חמור מידי שמים.
לאור מורכבות העם ואחריות המשפט, שלמה מכיר במגבלותיו האנושיות. הוא מבין כי אינו יכול להסתמך אך ורק על שכלו וחכמתו הטבעית כדי לשפוט נכונה, ולכן הוא מודה כי הוא זקוק לעזר ולסיוע ישיר מן השמים [מצודת דוד].