בראשית מלכותו, זוכה שלמה המלך להתגלות אלוהית לילית יוצאת דופן, בה ה' פונה אליו ומציע לו בקשה פתוחה: שְׁאַל מָה אֶתֶּן־לָךְ כשהכוונה היא, איזו מתנה תרצה לקבל? [ביאור שטיינזלץ]. הצעה אלוהית זו היא שתעמוד בבסיס בקשתו המפורסמת של שלמה לחכמה [מדוד ועד לחורבן].
סביב אופייה של התגלות זו ניטשת מחלוקת פרשנית עמוקה בשאלה האם מדובר בנבואה שלמה או בהשראה רוחנית בלבד. הגישה המובאת בשם הרמב"ם גורסת כי שלמה לא הגיע למעלת נבואה גמורה, אלא למדרגה נמוכה יותר של רוח הקודש. לשיטתו, העובדה שהכתוב מדגיש כי ההתגלות הייתה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה, וכן העובדה שבסוף המעשה נאמר "וייקץ שלמה והנה חלום", מוכיחות כי שלמה לא חווה את הוודאות המוחלטת המאפיינת נביא אמת בעת חזונו, שיודע מיד כי זו נבואה. בנוסף, ספרי שלמה נכללו בתנ"ך בחלק ה"כתובים" ולא ב"נביאים", עובדה המחזקת את הטענה שלא היה נביא במלוא מובן המילה.
לעומת זאת, הגישה החולקת בתוקף קובעת כי שלמה אכן חווה נבואה גמורה לכל דבר [אברבנאל]. לפי גישה זו, סגנון הפסוק הכולל פנייה ישירה של ה' ותשובה של שלמה, זהה לחלוטין לאופן שבו מתוארות נבואותיהם של שאר נביאי האמת. את העובדה ששלמה הקיץ והבין שזהו חלום, מסביר הפירוש בכך שהמראה הנבואי היה כה ברור, מוחשי וזך, עד ששלמה היה בטוח שהוא חווה זאת בהקיץ לחלוטין, כאילו אוזניו שומעות ושפתיו נעות בפועל. רק כאשר התעורר, הבין שהייתה זו נבואה שהועברה אליו בחלום. חוסר ההבנה הראשוני שלו לא נבע מחוסר בנבואה, אלא מכך שהיה עדיין צעיר וחסר ניסיון נבואי, בדומה לשמואל הנביא שבתחילת דרכו לא זיהה את קול ה' שקרא לו.
לגבי ספריו של שלמה, מוסבר כי אף על פי ששלמה זכה למספר התגלויות של נבואה גמורה ומלאה במהלך חייו, כפי שמתואר בפסוק זה, את ספריו הוא לא כתב מתוך נבואה אלא במדרגה נמוכה יותר של רוח הקודש, ולכן הם מוקמו בחלק הכתובים ולא בנביאים [אברבנאל].