טענותיה של אם הילד החי חושפות את השתלשלות האירועים הטרגית של אותו הלילה, תוך פירוט ההחלפה החשאית של התינוקות. כאשר האישה השנייה הרגישה כי בנה מת, היא קמה בעוד לילה ולקחה את הילד החי מאמו [אברבנאל]. האם מדגישה את המילים וַאֲמָתְךָ יְשֵׁנָה, כדי להבהיר שהייתה שקועה בשינה עמוקה ולכן לא הרגישה כלל במעשה ההחלפה [מצודת דוד, אברבנאל]. המילה יְשֵׁנָה נכתבת בפסוק זה בכתיב חסר ללא האות יו"ד, ועל פי מסורת הכתיב היא מופיעה בצורה זו רק פעמיים בכל המקרא [מנחת שי].
בתיאור ההחלפה האם מדייקת ואומרת וַתִּקַּח אֶת בְּנִי מֵאֶצְלִי. פרט זה אינו רק תיאור עובדתי, אלא משמש עבורה כראיה חותכת לכך שהילד המת אינו שלה. הילד המת מצא את מותו משום שאמו שכבה עליו בעודו בחיקה. לעומת זאת, האם טוענת כי בנה החי לא שכב בחיקה אלא רק לצידה. האישה השנייה לקחה את הילד החי, ואת הילד המת השכיבה במכוון בחיקה של האם הישנה, כדי להטעות אותה ולגרום לה לחשוב שהיא זו שמעכה את בנה למוות [מלבי"ם].