מלכים א, פרק ג׳, פסוק ג׳

יצא לכם פעם לעשות משימה חשובה כמעט בצורה מושלמת, אבל פרט אחד קטן מנע ממנה להיות מאה אחוז בסדר? בתחילת דרכו כמלך, המצב של שלמה היה דומה. מצד אחד, הוא היה מסור לה' בלב שלם. הכתוב אומר וַיֶּאֱהַב שְׁלֹמֹה אֶת ה', וזה אומר שהייתה לו אמונה אמיתית והוא עשה חסד עם אחרים. הוא גם הקפיד לָלֶכֶת בְּחֻקּוֹת דָּוִד אָבִיו, כלומר לקיים את המצוות בפועל בדיוק כמו שאבא שלו עשה. אבל אז מגיעה הסתייגות, והכתוב מציין שרַק בַּבָּמוֹת הוּא מְזַבֵּחַ וּמַקְטִיר. במות הן מזבחות שאנשים בנו לעצמם ברחבי הארץ. באותה תקופה, לפני שבית המקדש נבנה, היה מותר להקריב בהן קורבנות לה'. אז למה בכל זאת מעבירים על שלמה ביקורת? הסיבה הראשונה היא שדוד המלך תמיד הקפיד להקריב רק במזבח אחד מרכזי, ואילו שלמה נתן לעם להמשיך להקריב בהרבה במות שונות. להקריב בהרבה מקומות זה קצת מסוכן, כי זה מזכיר את ההתנהגות של עמים אחרים שעבדו עבודה זרה בכל מקום שמצאו. הסיבה השנייה היא ששלמה התעכב ארבע שנים שלמות עד שהתחיל לבנות את בית המקדש. במקום למהר ולבנות בית אחד מסודר לה' כדי לאחד את כולם ולתקן את המצב, הוא נתן למנהג הבעייתי של המזבחות המפוזרים להימשך.