מלכים א, פרק ג׳, פסוק ד׳

תארו לעצמכם שאתם מתכוננים לאירוע הכי חשוב בחיים שלכם, ורוצים להראות מכל הלב כמה אכפת לכם. כך בדיוק הרגיש שלמה המלך כשרצה להראות את הקשר העמוק שלו לה׳ ולהכין את עצמו לקבל נבואה. במקום להקריב קורבן רגיל, הוא ארגן אירוע ציבורי ענק ונסע לעיר גבעון. הסיבה שהוא בחר לנסוע לשם היא מפני ששם עמדה הַבָּמָה הַגְּדוֹלָה. הבמה הזו לא הייתה מזבח פרטי שמישהו בנה לעצמו, אלא המזבח המרכזי של עם ישראל, מזבח הנחושת המקורי שנבנה עוד במדבר. המזבח הזה נדד ממקום למקום במהלך הדורות עד שהגיע לגבעון, והבמה נקראת גדולה בגלל הקדושה העצומה שלה והאש המיוחדת שירדה אליה מהשמיים. שלמה אסף את כל העם דווקא לשם, כדי ללמד אותם שראוי להקריב רק במקום המרכזי והקדוש ביותר. הכתוב מספר שאֶלֶף עֹלוֹת יַעֲלֶה שְׁלֹמֹה עַל הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא. המילה יַעֲלֶה כתובה כמו משהו שיקרה בעתיד, אבל הכוונה היא ללשון עבר, כלומר ששלמה העלה את הקורבנות. הוא הקריב אלף קורבנות ביום אחד, ובגלל שהמזבח לא יכול היה להכיל את כולם יחד, הוא העלה אותם בזה אחר זה לאורך כל היום. ההשקעה הגדולה הזו והבחירה במקום כל כך קדוש, עזרו לשלמה להתכונן בנפשו, ובזכות כך ה׳ נראה אליו דווקא שם.