תחשבו על מצב שבו אתם חייבים להוכיח משהו חשוב, אבל אף אחד לא היה שם כדי לראות מה קרה ולעזור לכם. בדיוק בבעיה הזו נתקלת האישה שעומדת עכשיו למשפט מול המלך. היא מסבירה לו את הקושי הגדול: אין שום עדים שיכולים להגיד מי מהן דוברת אמת.
היא מתחילה ומספרת שבַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לְלִדְתִּי, כלומר שלושה ימים אחרי שהיא ילדה את התינוק שלה, וַתֵּלֶד גַּם הָאִשָּׁה הַזֹּאת, וגם האישה השנייה ילדה בן. למה היא מציינת את הזמן שעבר? היא מקווה שהמלך החכם יסתכל על התינוק ויראה את ההבדלים בגוף בין תינוק בן שלושה ימים לתינוק שנולד ממש עכשיו, וכך יגלה את האמת למרות שאין עדים.
כדי להסביר למה אי אפשר פשוט לשאול מישהו אחר, היא מפרטת בדיוק איפה הן היו. המילים וַאֲנַחְנוּ יַחְדָּו מלמדות שהן לא סתם גרו באותו בית בשני חדרים נפרדים, אלא שהן שהו ממש יחד באותו החדר. היא ממשיכה ואומרת אֵין זָר אִתָּנוּ כדי להבהיר שבתוך החדר לא היה שום אדם אחר שראה מה התרחש בלילה. ולבסוף, היא מוסיפה זוּלָתִי שְׁתַּיִם אֲנַחְנוּ בַּבָּיִת כדי להדגיש שאפילו בשאר החדרים בבית כולו לא היה אף אדם אחר. רק שתיהן היו שם לבדן.