תארו לעצמכם שאתם צריכים להוכיח את האמת במקרה שבו הייתם לגמרי לבד בחדר, ואף אחד אחר לא ראה מה באמת קרה. איך אפשר לשכנע את כולם שאתם צודקים? זה בדיוק מה שהאישה החכמה ניסתה לעשות כשהיא עמדה מול המלך.
היא מספרת לו על הרגע המטלטל שבו התעוררה. בשלב הראשון, היא קמה כדי להניק את התינוק שלה וגילתה בעצב שהתינוק שלצידה מת. אבל אז, כשהאור עלה, קרה משהו מפתיע. האישה אומרת למלך וָאֶתְבּוֹנֵן, כלומר היא הסתכלה על תווי הפנים של התינוק במבט עמוק, מרוכז וזהיר מאוד. היא מדגישה שזה קרה מיד בַּבֹּקֶר, כשהיה כבר אור יום, ולכן היא יכלה לראות בבירור שזה בכלל לא התינוק שלה.
איך היא הייתה כל כך בטוחה? היא מסבירה שזה לא הבן אֲשֶׁר יָלָֽדְתִּי, כי יש הבדל שקל לראות: הבן שלה נולד כבר לפני שלושה ימים, והתינוק שהיה לידה נולד רק בלילה שעבר. יש הבדל ברור בין תינוק בן שלושה ימים לתינוק שרק עכשיו נולד.
הטענה של האישה הייתה מתוחכמת. היא לא אמרה רק "התינוק החי הוא שלי", כי תמיד אפשר להגיד ששני התינוקות קצת דומים. במקום זה, היא קודם כל הוכיחה שהתינוק המת הוא לא שלה. בגלל ששתי הנשים היו לגמרי לבד בבית ואף אדם זר לא יכול היה להיכנס מבחוץ, המסקנה שלה הייתה ברורה: האישה השנייה החליפה בין התינוקות בלילה, ולכן התינוק החי שייך לה.