הכרעת הדין מגיעה לשיאה כאשר מתברר כי איום החרב היה תחבולה שנועדה לחשוף מתוך תגובותיהן הטבעיות של הנשים מי האם האמיתית ומי גנבה את הילד. המלך מבטל את פקודתו לחצות את התינוק ומורה וְהָמֵת לֹא תְמִיתֻהוּ, אלא תְּנוּ לָהּ את הילד, לאותה אישה שחסה עליו וביקשה למסור אותו לחברתה רק כדי שיישאר בחיים. המלך הגיע למסקנה כי הִיא אִמּוֹ משום שניכרו רחמיה על בנה. לצד זאת, מסורת חז"ל מוסיפה כי מילים אלו הוכרזו על ידי בת קול משמיים כדי לאשר את פסיקתו, והעם שמע זאת וירא מפני המלך לאחר שנוכח בחכמת ה' שהתגלתה בניהול המשפט.
מלכים א, פרק ג׳, פסוק כ״ז
וַיַּ֨עַן הַמֶּ֜לֶךְ וַיֹּ֗אמֶר תְּנוּ־לָהּ֙ אֶת־הַיָּל֣וּד הַחַ֔י וְהָמֵ֖ת לֹ֣א תְמִיתֻ֑הוּ הִ֖יא אִמּֽוֹ׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.