שמואל א, פרק כ״ח, פסוק כ׳

הבשורה הקשה מביאה את שאול לקריסה מוחלטת, ולכן וַיְמַהֵר שָׁאוּל וַיִּפֹּל מְלֹא קוֹמָתוֹ אַרְצָה, כלומר נפל על כל קומתו, בין אם כדי להשתחוות ביראה לקול ששמע ובין אם מקריסה פתאומית מרוב אימה. הוא וַיִּרָא מְאֹד מִדִּבְרֵי שְׁמוּאֵל, חרדה עמוקה שנבעה מההכרה שאין לו תקנה ממוות במלחמה או מעצם החוויה המבהילה של שמיעת קולו של שמואל עולה מן הארץ. למצבו הנפשי הרעוע הצטרפה תשישות גופנית שרוקנה אותו מכוחותיו, ולכן גַּם כֹּחַ לֹא הָיָה בוֹ. חולשה זו נגרמה משום שלֹא אָכַל לֶחֶם כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלָּיְלָה בשל טרדות המלחמה, והותירה אותו מיואש ומוטל על הקרקע ללא יכולת או רצון לקום.