המפגש העל־טבעי והבשורה הקשה מביאים את מלך ישראל לקריסה מוחלטת, הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית. לאחר ששמע משמואל כי אין לו כל תקנה, הוא נופל על הקרקע ללא יכולת לקום.
הביטוי וַיְמַהֵר שָׁאוּל וַיִּפֹּל מְלֹא קוֹמָתוֹ אַרְצָה מתאר כיצד נפל על כל קומתו [מצודת ציון]. באשר לסיבת הנפילה המהירה, מציגים הפרשנים שתי גישות מרכזיות. גישה אחת מסבירה כי שאול מיהר להשתחוות מתוך יראה כלפי הקול ששמע, אף על פי שלא ראה את דמותו של שמואל בעיניו [רד"ק, מצודת דוד]. לעומת זאת, גישה אחרת גורסת כי שאול כלל לא התכוון להשתחוות, אלא קרס בפתאומיות מרוב אימה עוד בטרם סיים שמואל את דבריו [אברבנאל].
הכתוב מציין כי שאול וַיִּרָא מְאֹד מִדִּבְרֵי שְׁמוּאֵל (המילה וַיִּרָא נכתבת ביו"ד אחת, שכן אות השורש נעלמת מן הכתב [רד"ק, מנחת שי]). מהות הפחד מתפרשת בשני אופנים: יש שרואים בכך פחד מהבשורה הקשה על מותו הקרב במלחמה ומכך שאין לו תקנה [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש הטוענים כי שאול כלל לא פחד מנבואת המוות במלחמה, אלא החרדה העמוקה נבעה מעצם החוויה המופלאה והמבהילה של שמיעת קולו של שמואל עולה מן הארץ וההכרה הברורה שזהו אכן הוא [אברבנאל].
למצבו הנפשי הרעוע הצטרפה גם תשישות גופנית קיצונית, שכן גַּם כֹּחַ לֹא הָיָה בוֹ. החרדה העצומה רוקנה אותו מכוחותיו [מלבי"ם, מצודת דוד], וזאת משום שלֹא אָכַל לֶחֶם כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלָּיְלָה, ככל הנראה בשל הטרדה העצומה מענייני המלחמה או ההכנות לביקור אצל בעלת האוב [ביאור שטיינזלץ]. בשל חולשה זו, שאול נותר מוטל על הקרקע ללא כוח לקום, ואף מתוך רוב דאגתו וייאושו לא רצה שיקימו אותו [רד"ק].