שאול נשבע לאישה בה׳ שלא תאונה לה רעה, ובעקבות הבטחתו היא אכן מאמינה לדבריו [ביאור שטיינזלץ]. הביטוי חי ה' משמש כאן כהצהרת שבועה מפורשת [מצודת דוד].
המילה יקרך נגזרת מלשון מקרה [מצודת ציון], ומבחינה דקדוקית האות קו"ף שבה מנוקדת בדגש לשם יופי ותפארת הקריאה [רד"ק, מנחת שי]. רוב הפרשנים מסכימים כי המילה עון בפסוק זה אינה מתייחסת לעבירה או לחטא, אלא משמעותה עונש. כלומר, שאול מבטיח לאישה שלא יקרה לה שום עונש בגין מעשה זה [מצודת ציון, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].