ברגע של ייאוש עמוק וחרדה מפני המלחמה הקרבה, פונה מלך ישראל אל כוחות האופל ודורש לתקשר עם עולם המתים. לאחר שהשלימה את ההכנות הראויות לטקס הכישוף, וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה ושואלת את המלך: אֶת מִי אַעֲלֶה לָּךְ, והוא משיב לה מיד: אֶת שְׁמוּאֵל הַעֲלִי לִי, כשהוא מכוון לשמואל הנביא שהיה מוכר וידוע כנביא ה' בכל ישראל [שטיינזלץ, אברבנאל].
בקשת העלאתו של נביא קדוש על ידי בעלת אוב מעוררת פולמוס פרשני נרחב סביב השאלה מה התרחש באותו לילה, וכיצד ייתכן שכישוף ישלוט על נשמת צדיק. מתוך המקורות עולות מספר גישות מרכזיות להבנת האירוע [אברבנאל].
גישה אחת, אותה מוביל רב שמואל בן חפני גאון, גורסת כי מדובר במעשה רמאות והונאה. לפי דעה זו, האשה הכירה מיד את שאול, ומתוך היכרותה עם המצב הפוליטי, גזירת ה' על המלך ופחד העם מהפלישתים, היא בדתה את הדברים מלבה וזייפה את קולו של שמואל. עם זאת, גישה זו סופגת ביקורת נוקבת שכן היא סותרת את הפשט המפורש של הפסוקים המעידים ששמואל עצמו דיבר.
מנגד, הרמב"ם והרלב"ג מציעים הסבר פסיכולוגי, לפיו לא התרחשה כאן שום העלאה פיזית או שמיעת קולות חיצוניים. לשיטתם, שאול היה שרוי בחרדה עמוקה ובהתבודדות, ודמיונו החזק, שהושפע מהטקס של בעלת האוב, גרם לו להזות ולדמיין שהוא רואה ושומע את שמואל. גם פירוש זה נתקל בקושי, שכן הוא מציג את שאול כאדם שדעתו נשתבשה עליו, בניגוד לתיאור המקראי המציג אותו כאדם צלול.
גישה שלישית, המובאת בשם רב סעדיה גאון ורב האי גאון, טוענת כי התרחש כאן נס אלוהי של ממש. הקב"ה הוא שהחיה את שמואל בגוף ונפש כדי שימסור לשאול את נבואתו האחרונה. בעלת האוב עצמה נבהלה משום שהבינה שאין זה פרי כישופה אלא התערבות אלוהית. אולם, קשה להסביר לפי דעה זו מדוע בחר ה' להעביר את נבואתו דווקא דרך מכשפה, לאחר שסירב לענות לשאול בדרכים המקובלות.
על רקע קשיים אלו, מציג האברבנאל תפיסה המשלבת בין כוחות הטומאה למציאות הפיזית. לשיטתו, נשמתו הקדושה של שמואל נותרה בגנזי מרומים ולא הוטרדה כלל. מעשה האוב פעל רק על גופו הפיזי של הנביא ששכב בקבר. באמצעות הכישוף, האשה חיברה כוח טמא אל הגוף המת, וכוח זה הוא שדיבר וגילה את העתידות. משום כך האשה שואלת אֶת מִי אַעֲלֶה לָּךְ, שכן יש צורך להשתמש דווקא בגופו של האדם המוכר לשואל כדי שהמידע שיתקבל יהיה מדויק וקרוב לאמת.
השלמה רוחנית למאורע מובאת בדברי חז"ל, המסבירים כיצד בכלל התאפשרה העלאתו של שמואל. לפי דבריהם, במהלך שנים עשר החודשים הראשונים לאחר פטירת האדם, גופו עדיין קיים ונשמתו עולה ויורדת וקשורה לעולם הזה. מכיוון ששמואל נפטר בתוך אותה שנה, יכולה הייתה בעלת האוב לנצל את החלון הרוחני הזה ולמשוך את דמותו מטה אל שאול.