שאול מרגיע את בעלת האוב מחרדתה לאחר שגילתה את זהותו האמיתית כמלך, ומבקש ממנה לתאר את המראה שנגלה לעיניה. באומרו אַל תִּירְאִי הוא מבטיח לה שלא תאונה לה רעה על אף שהוא שאול [מצודת דוד], ומיד שואל כִּי מָה רָאִית, כלומר, הוא מבקש שתתאר את הדמות כדי שיוכל לוודא שאכן מדובר בשמואל [מצודת דוד, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].
בתשובתה מתארת האישה אֱלֹהִים רָאִיתִי. רוב הפרשנים מסכימים כי המילה "אלהים" בהקשר זה אינה מכוונת לאלוקות, אלא לאדם גדול, שר וחשוב, בדומה לשימוש במילה זו בפסוק "אלהים לא תקלל" [רד"ק, מצודת דוד, אברבנאל]. עם זאת, יש המפרשים כי היא ראתה דמות רוחנית ואלוקית ששונה מאוד מרוחות המתים הרגילות שאותן היא רגילה להעלות באוב [ביאור שטיינזלץ], ויש המסבירים על פי תרגום יונתן שהיא ראתה מלאך ה' [רד"ק, אברבנאל].
השימוש של האישה בלשון רבים במילים עֹלִים מִן הָאָרֶץ מעורר דיון בין הפרשנים, שכן שאול ביקש להעלות אדם אחד בלבד. הגישה המרכזית על דרך הפשט מסבירה כי מדובר בצורת התבטאות לשונית. מאחר שהמילה "אלהים" נאמרת בלשון רבים כדרך כבוד, אדנות וגדולה, גם הפועל הצמוד אליה נאמר בלשון רבים להתאמה, ואין הכוונה ליותר מאדם אחד שעלה מן הארץ [רד"ק, מצודת דוד, אברבנאל].
מנגד, גישה אחרת המבוססת על מדרשי חז"ל מפרשת שהאישה אכן ראתה שתי דמויות עולות. על פי גישה זו, יחד עם שמואל עלה גם משה רבנו. הפרשנים מציעים מספר סיבות להצטרפותו של משה: יש המסבירים ששמואל נחרד מההעלאה וחשש שמא הוא מוזמן לדין בשמיים, ולכן העלה עמו את משה כסיוע [רש"י, אברבנאל]. אחרים מבארים ששמואל הביא עמו את משה כדי שיעמדו יחד ויבקשו רחמים על עם ישראל [רד"ק, אברבנאל]. הסבר נוסף קושר זאת למהות הנבואה, ומבאר שמאחר שכל הנביאים שואבים את כוחם הרוחני ממשה, כאשר רוחו של שמואל עלתה, גם כוחו של משה עלה עמו, והדבר השתקף לעיני האישה כמראה מוחשי של שניים עולים [מלבי"ם].