דוד עומד בפני מצב מורכב שבו אין לו דרך להתחמק, והוא נאלץ להבטיח הבטחות לקראת המלחמה ולקוות לטוב [ביאור שטיינזלץ]. בתגובתו לאכיש הוא מצהיר לָכֵן אַתָּה תֵדַע אֵת אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה עַבְדֶּךָ, כלומר, הואיל ונתת בי אמון, אתה עוד תראה בעצמך את מעשי הגבורה שאעשה ואת הצטיינותי במערכה, ולא תצטרך ללמוד על כך מפי השמועה [מלבי"ם, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מאחורי הצהרה זו מסתתרת כוונה נסתרת: דוד הבין את כוונתו של אכיש ובתוכו פנימה היה מרוצה, משום שלא התכוון כלל להילחם נגד ישראל. עם זאת, הוא עשה את עצמו כמי שאינו מרגיש בדבר והפגין ביטחון ונאמנות [מלבי"ם].
בתגובה, אכיש מצהיר כי הוא סומך עליו לחלוטין ואומר לָכֵן שֹׁמֵר לְרֹאשִׁי אֲשִׂימְךָ כָּל הַיָּמִים [ביאור שטיינזלץ]. מטרתו של אכיש באמירה זו היא להרגיע את דוד ולהוציא מליבו כל מחשבה של חוסר אמון כלפיו. מתוך ביטחונו העמוק בו, הוא ממנה אותו לשומר ראשו הקבוע [מלבי"ם], תפקיד הנחשב לכבוד גדול ומוענק לו בזכות מעשי הגבורה שהוא עתיד לבצע [מצודת דוד].