בעת מצוקתו הגדולה, שאול מחפש נואשות הדרכה אלוהית ומנסה לברר את העתיד בכל ערוץ תקשורת אפשרי, אך נתקל בשתיקה מוחלטת. אף על פי שבספר דברי הימים נאמר ששאול כלל לא דרש בה', הדבר מוסבר בכך שפנייתו המאוחרת לבעלת האוב הפכה את פנייתו לה' לחסרת משמעות; ברגע שהשווה את הפנייה לאוב לפנייה לאלוהים, נחשב לו הדבר כאילו לא שאל את ה' כלל [רד"ק].
הכתוב מפרט את האמצעים שבהם ניסה שאול להשתמש, כאשר המילה גַּם החוזרת על עצמה נועדה לרבות, להוסיף חומרה, ולהדגיש כי הוא לא נענה באף אחד מהאפיקים בזה אחר זה [רלב"ג, רד"ק].
תחילה ניסה שאול את מזלו בַּחֲלֹמֹות. הפרשנים מסכימים כי אין מדובר בחלומות ספונטניים של שאול עצמו, אלא בפנייה לאנשים מומחים העושים "שאלת חלום", או לאנשים צדיקים המרכזים את מחשבותיהם בהקיץ אל עבר השאלה, כדי לזכות לחזון ולתשובה נבואית בשנתם.
משלא נענה, פנה שאול לשאול בָּאוּרִים (האורים והתומים שבידי הכהנים). בקשה זו מעוררת קושי מעשי, שכן האורים לא היו כלל ברשות שאול באותה עת, אלא בידי אביתר הכהן שברח והצטרף למחנה דוד. ההסבר לכך הוא ששאול נאלץ לשלוח שליחים מיוחדים אל מקום הימצאו של דוד כדי לשאול באורים על תוצאות המלחמה [מצודת דוד, רד"ק]. עם זאת, גם דרך זו הכזיבה. שתיקת האורים – שאמורים לספק תשובה אלא אם כן ישנו חטא המעכב זאת – מוסברת כעונש ישיר על כך ששאול טבח בכהני העיר נוב. בשל מעשה זה לא נותר בסביבתו כהן ראוי שתשרה עליו רוח הקודש, וייתכן שחטאיו הכלליים של שאול הם אלו שמנעו את התשובה [רש"י, רלב"ג].
לבסוף, שאול פנה לשאול בַּנְּבִיאִם, שהם תלמידיו של שמואל הנביא. היעדר התשובה כאן מפתיע במיוחד לאור ריבויים של הנביאים באותה תקופה, אך גם דרכם לא זכה שאול לשום חזון או מענה [רלב"ג, רד"ק].