מלך ישראל, אשר הכרית את בעלי האוב והידעונים מארצו, מוצא את עצמו בשעת משבר עמוקה נאלץ לפנות אליהם לעזרה. כדי לבצע את המעשה האסור, הוא נדרש להסתיר את זהותו לחלוטין ולפעול בחשאיות.
וַיִּתְחַפֵּשׂ שָׁאוּל וַיִּלְבַּשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים
רוב הפרשנים מסכימים כי שאול פשט את בגדי המלכות שלו ולבש בגדים פשוטים כדי שהאישה לא תזהה אותו. הוא חש אי נוחות לפנות אליה לאחר שרדף את בעלי האוב, וידע שאם תזהה אותו היא תפחד לסייע לו [רלב"ג, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, ישנו פירוש מדרשי הדורש את המילה "ויתחפש" מלשון חופש, ומסביר שבעצם הפנייה לאוב, שאול עשה עצמו חופשי ומופקע מן המלכות [אברבנאל].
וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים עִמּוֹ
הליכה עם מלווים בודדים אינה דרך המלך, וזה היה חלק מהערמתו של שאול להיראות כאדם פשוט [מלבי"ם]. זהותם של המלווים שנויה במחלוקת. על פי המדרש, היו אלו שריו הבכירים אבנר ועמשא [רד"ק]. אולם, יש שדוחים סברה זו בטענה שאין זה הגיוני שהמלך יעזוב את מחנה הצבא מבלי להשאיר שם את שר צבאו [אברבנאל].
וַיָּבֹאוּ אֶל הָאִשָּׁה לָיְלָה
ההגעה בחשיכה נועדה למנוע מאנשי מחנהו להבחין בהיעדרו ולמנוע מבעלת האוב לזהות את פניו, שכן אין דרך המלך להתהלך בלילה [מלבי"ם, רד"ק, אברבנאל]. עם זאת, גישה מדרשית רווחת מציעה כי האירוע התרחש למעשה ביום, אלא שמתוך צרתם ופחדם הגדול של שאול ואנשיו, העולם נדמה להם חשוך כלילה [רש"י, רד"ק]. פירוש זה גם מיישב קושי מעשי, שכן פעולות כשפים אינן מועילות ואינן עובדות בשעות הלילה ולכן בהכרח האירוע התרחש ביום [חומת אנך].
קָסֳמִי נָא לִי בָּאוֹב
שאול מבקש מהאישה לעשות עבורו קסם. המילה קסם משמשת כשם כולל לכלל המעשים המאגיים הנעשים בלט ובסתר, אך שאול ממקד את בקשתו בסוג ספציפי של קסם והוא מעשה האוב [רד"ק, מצודת ציון]. מהותו של האוב היא העלאת מתים מקברם כדי לשאול אותם על העתיד [מצודת דוד, אברבנאל]. הפעולה מבוססת על התעוררות כוח הדמיון. בעלת האוב עושה פעולות הגורמות לה לראות את תמונת המת, אך היא אינה שומעת אותו. השואל, לעומתה, אינו רואה דבר, אך דמיונו גורם לו לשמוע קול נמוך המשיב לשאלותיו [רלב"ג].
וְהַעֲלִי לִי אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלָיִךְ
שאול אינו חושף מיד את זהות האדם שהוא מבקש להעלות. הוא עושה זאת בכוונת מכוון, שכן אם היה מבקש מיד להעלות את שמואל הנביא, האישה הייתה מבינה מיד שאין מדובר באדם פשוט, משום שאדם רגיל לא היה מעז להעלות נביא בסדר גודל כזה [מלבי"ם].