שמואל תמה על פנייתו של שאול, וְלָמָּה תִּשְׁאָלֵנִי, שהרי אם ה' סירב לענות לו דרך הנביאים החיים, אין כל היגיון לחפש תשובה אצל המתים. בדבריו מסתתרת תוכחה על כך ששאול, אשר התבייש להזכיר ששאל באורים ותומים משום שהרג את כהני נוב, אינו מתבייש כעת לדרוש בנביא אף שבעבר דחה את הנבואה. בהמשך מתאר שמואל את מצבו של שאול, וַיְהִי עָרֶךָ, כלומר ה' הפך לשונאך ולאויבך בעקבות חטאיך. גישה אחרת מסבירה כי ה' לא רק עזב את שאול, אלא עבר לסייע באופן פעיל לאויבו ומתחרהו דוד, ועם עזיבתו העניק קיום ותוקף למלכותו.
שמואל א, פרק כ״ח, פסוק ט״ז
וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל וְלָ֖מָּה תִּשְׁאָלֵ֑נִי וַיהֹוָ֛ה סָ֥ר מֵעָלֶ֖יךָ וַיְהִ֥י עָרֶֽךָ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.