ישעיהו, פרק ט״ז, פסוק ו׳

יצא לכם פעם להכיר מישהו שכל הזמן מתרברב ומספר כמה שהוא חזק וחשוב, אבל בסוף מתברר שכל המילים שלו היו סתם באוויר? זה בדיוק מה שקרה לעם שנקרא מואב. הנביא מדבר בשם כל העמים מסביב ואומר שָׁמַעְנוּ. עד עכשיו כולם שמעו רק את הדיבורים הגבוהים של מואב, שחשב שהוא העם הכי מוצלח בעולם. הנביא משתמש בהרבה מילים שקשורות לגאווה, כמו גַּאֲוָתוֹ וגם וּגְאוֹנוֹ, כדי להדגיש עד כמה העם המואבי היה יהיר. הם הרגישו גאווה ענקית בלב, וגם התגאו בכוח הפיזי שלהם. בגלל שהם הרגישו כל כך חשובים, הם היו מתמלאים בכעס סתם כך על השכנים שלהם, ובמיוחד שמרו כעס ושנאה כלפי עם ישראל. הכעס הזה נקרא וְעֶבְרָתוֹ. אבל בסוף, מתברר שהכל היה שקר. הנביא מסכם ואומר לֹא־כֵן בַּדָּיו. המילה כן פירושה אמת, והמילה בַּדָּיו מתארת דברים שאדם בודה וממציא מהלב שלו, כלומר שקרים. כל הדיבורים הגדולים שמואב המציא על עצמו התבררו כלא אמיתיים, וכשהגיעה עליהם צרה, התגלה שהם בכלל לא חזקים וחשובים כמו שהם סיפרו לכולם.