תארו לעצמכם שדה ענק וירוק, מלא בגפנים יפהפיות וענבים מתוקים, שפתאום מתייבש ונהרס. דרך התמונה העצובה הזו, מוסבר לנו מה קרה לעם מואב. פעם, הארץ שלהם הייתה מלאה בחקלאות מפוארת, אבל אז באו אויבים חזקים וכבשו אותם.
המילים שַׁדְמוֹת חֶשְׁבּוֹן מתארות את שדות התבואה והכרמים המפורסמים של מואב, שהפכו למצב אֻמְלָל, כלומר נשארו חרבים, יבשים והרוסים. כאשר נאמר בַּעֲלֵי גוֹיִם הָלְמוּ שְׂרוּקֶּיהָ, הכוונה היא למלכי אשור החזקים שבאו ושברו את הגפנים הכי טובות ומובחרות של מואב.
אבל הסיפור על הגפן והשדות הוא בעצם משל לעם מואב עצמו. המילים שְׁלֻחוֹתֶיהָ נִטְּשׁוּ עָבְרוּ יָם מתארות את הענפים הארוכים של הגפן, שמסמלים את המוני האנשים והמנהיגים. בדיוק כמו ענפים שמתפזרים לכל כיוון, כך גם תושבי מואב נאלצו לעזוב את ביתם בגלל המלחמה, לברוח למדבר, להתפזר לכל עבר ואפילו לחצות ימים כדי לחפש מקום בטוח בארצות רחוקות.