מפלתה של אומה גאה מותירה אותה בבדידות מוחלטת, ללא חברה או בת ברית שתשתתף בצערה. הנבואה מתארת את שברה הכולל של ממלכת מואב, אשר בעקבות חורבנה נאלצת לבכות את מתיה בעצמה.
הפרשנים מסכימים כי המילים לָכֵן יְיֵלִיל מוֹאָב לְמוֹאָב כֻּלֹּה יְיֵלִיל מבטאות את עומק בדידותם של המואבים. בעקבות גאוותם העצומה וסירובם לחמול על פליטי ישראל בעבר, התרחק מהם כעת כל מרחם. אף אומה אחרת אינה מצטערת בצרתם, ולכן מואב נותרת לבדה ליילל ולקונן על עצמה [מלבי"ם, מצודת דוד, אברבנאל]. היללה מקיפה את העם כולו ללא יוצא מן הכלל, כאשר הניצולים בוכים על ההרוגים ועל אובדן המדינה [רד"ק, שד"ל].
מוקד הקינה הוא קִיר חֲרֶשֶׂת, עיר גדולה ומרכזית במואב [רד"ק, אברבנאל]. סביב משמעות המילה לַאֲשִׁישֵׁי מתקיימת מחלוקת פרשנית המציגה שתי תמונות שונות של החורבן. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר ביסודות, בחומות או במבצרים החזקים של העיר שנעקרו וקרסו [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. בהשאלה, יסודות אלו מסמלים את אצילי מואב, מנהיגיה, וגיבוריה החזקים שנספו [רד"ק, אברבנאל].
לעומת זאת, גישה אחרת שוללת את הפירוש האדריכלי וקושרת את המילה לעולם החקלאות והיין, לאור הפסוקים הבאים בנבואה. לפי גישה זו, המילה מתארת "אשישי ענבים" – עוגות צימוקים משובחות, או לחלופין כדי זכוכית יוקרתיים ומוזהבים שנועדו ליין חשוב, אשר קיר חרשת הייתה מפורסמת בהם. לפיכך, הקינה אינה על החומות, אלא על אובדן הכרמים הפוריים ותענוגות העבר [אבן עזרא, שד"ל, אברבנאל].
הפסוק נחתם במילים תֶּהְגּוּ אַךְ נְכָאִים. הפועל תֶּהְגּוּ מתפרש לרוב כהשמעת קול נהי, צפצוף וקינה, בדומה להמיית היונה [רש"י, רד"ק, מצודת ציון]. המילה נְכָאִים מתארת שבירה עמוקה, פיזית או נפשית [שד"ל, מצודת ציון]. החיבור בין הגישות יוצר תמונה של עם שבור לב, המהמה ובוכה מתוך כאב עצום כשהוא נזכר בימי השמחה שאבדו [אבן עזרא]. לפי פירוש כלי היין, הקינה היא על אותם כלים יקרים שנופצו והפכו לשברים [אברבנאל].
זווית צבאית ייחודית מציע המלבי"ם [מלבי"ם], המפרש את המילה תֶּהְגּוּ מלשון הוצאה, ואת נְכָאִים כמוכים ופצועי מלחמה. לדבריו, הפסוק מתאר את חוסר האונים של חומות העיר: במקום שהמבצרים יוציאו מתוכם גיבורים להילחם באויב, הם יוציאו אל המפלט אך ורק פצועים ונכים המחפשים מסתור ורפואה.