נבואת הפורענות על מואב נחתמת בהבהרה כי הגזרה אינה חדשה, אלא כזו שנקבעה זה מכבר.
המילים זֶה הַדָּבָר מתייחסות לסוף כליתו של מואב ולהשמדתו העתידית בידי נבוכדנצר [רש"י], וכן לגזרה ששום ניסיון הצלה לא יועיל לו [מלבי"ם]. הביטוי אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אינו רק אמירה, אלא גזרה מוחלטת שגזר הבורא, בדומה למלך בשר ודם המצווה על משרתיו [אבן עזרא]. מבחינה לשונית ורוחנית, השימוש בצירוף זֶה הַדָּבָר הוא חריג, שכן הוא מיוחד בדרך כלל לנבואותיו של משה רבנו. יש המבארים כי ישעיהו יכול היה להשתמש בלשון זו משום שקיבל את הנבואה הזו עוד בטרם ירד לעולם, בהיותו נשמה ללא גוף [חומת אנך].
באשר למילה מֵאָז, רוב הפרשנים מסכימים כי משמעותה היא שהגזרה נגזרה מקדמת דנא ומימים רבים. עם זאת, קיימות גישות שונות לגבי התקופה המדויקת שאליה מכוונת המילה. גישה אחת סבורה כי מדובר בנבואה מוקדמת של ישעיהו עצמו, שניבא על כך ימים רבים לפני בוא הרעה [רש"י], אולי עוד בימי המלך אחז [שד"ל]. מנגד, יש הסבורים כי מדובר בנבואות ישנות של נביאים קדמונים [מלבי"ם], ויש המרחיקים את העדות עד לתקופתו של בלק מלך מואב, בעת ששכר את בלעם לקלל את ישראל [רש"י]. הסיבה שהנביא מדגיש שהדבר נאמר מֵאָז, היא שבעבר הנבואה נאמרה באופן כללי וללא זמן מוגדר, וכעת הוא חוזר עליה כדי לקבוע לה זמן התרחשות מדויק [רד"ק].