לאחר נבואת החורבן והמפלה של מואב, הנביא פונה אל המואבים בקריאה להשפיל את גאוותם ולחפש הצלה אצל ממלכת יהודה. הכתוב מציג דרישה להעביר מסר או מנחה מאזור מואב אל ההנהגה בירושלים, כביטוי לכניעה ולבקשת חסות בעקבות מצבם הנואש.
הפרשנים נחלקו בהבנת מהותו של הכַר שעליהם לשלוח. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה כַר מתייחסת לכבשים שמנים ומשובחים [מצודת ציון]. מואב הייתה ארץ מקנה, ובעבר מלך מואב נהג להעלות לממלכת ישראל מס שנתי עצום של כבשים. לאחר שמרדו והפסיקו להעלות את המס, הנביא קורא להם כעת, בשעת שפלותם, לחדש את תשלום המס ולשלוח את הכבשים אל מלך יהודה הצדיק שבירושלים, כדי להכנע לפניו ולהינצל מן הרעה [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, אברבנאל, שד"ל, ביאור שטיינזלץ]. לעומת גישה זו, יש המפרשים שכַר אינו צאן, אלא שליח הרץ במהירות במרכבה [מלבי"ם], או מין של גמל מהיר במיוחד המצוי רק אצל מלכים, שבאמצעותו יש לשלוח באגרות בקשת עזרה דחופה [אבן עזרא].
בנוגע לביטוי מֹשֵׁל אֶרֶץ, קיימות מספר הבנות. יש הסבורים כי הכוונה היא למלך יהודה, חזקיהו, שאליו ראוי להגיש את המס [שד"ל, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. אחרים מפרשים שהפניה היא אל מלך מואב עצמו, שהוא שליט הארץ הנדרש לשלוח את המס או ללכת בעצמו כשליח [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם]. דעה ייחודית נוספת קושרת את הביטוי לגמל המהיר, שפסיעותיו הגדולות כביכול "מושלות" בארץ [אבן עזרא].
המסע מתואר כיוצא מִסֶּלַע מִדְבָּרָה אל עבר הר ציון. רוב הפרשנים מזהים את הסֶּלַע כשמה של עיר המלוכה הראשית של מואב [רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם]. מנגד, יש החולקים על זיהוי זה וטוענים כי אין מדובר בשם של עיר, אלא בסלע ובהר ממש. לפי פירוש זה, ההוראה היא לקחת את הכבשים מאזורי ההרים והסלעים שבהם הם רועים, ולהוביל אותם דרך המדבר המקיף את ים המלח אל עבר הרי יהודה [שד"ל].