חורבנה הקרב של מואב יוביל למנוסה המונית, נואשת וחסרת סדר. תושבי הארץ ייעקרו מבתיהם ויתפזרו בבהלה אל עבר הגבולות, בדומה לציפורים שגורשו באלימות מסביבתן הטבעית. אסון זה בא עליהם כעונש על התנהגותם בעבר כלפי בני ישראל, כאשר הללו חיפשו אצלם מקלט בזמן גלות אשור, אך המואבים הסגירו אותם לידי האויב [אברבנאל, מצודת דוד].
הדימוי המרכזי מתאר את מואב כְעוֹף נוֹדֵד, ציפור שנאלצת לנדוד ולברוח ממקומה. רוב הפרשנים מסבירים את הצירוף קֵן מְשֻׁלָּח כתיאור של גוזלים ואפרוחים שגורשו מהקן שלהם, והם נותרים עזובים לנפשם, מטולטלים ונעים ונדים ללא מקום מנוחה. הדימוי ממחיש פרידה טראגית שבה האם עפה לכיוון אחד והבנים מתפזרים לעבר אחר [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל]. המילה קֵן מתייחסת כאן לציפורים ולגוזלים עצמם שבתוך הקן, ולא למבנה הפיזי [שד"ל, מצודת ציון]. מנגד, גישה שונה מציעה כי בניגוד למצב הרגיל שבו האויב מחריב את הקן ורק אז העוף נודד כתוצאה מכך, כאן הסדר הפוך. המואבים יבינו שהאויב מתקרב במהירות ויבחרו לברוח מרצונם עוד בטרם הפלישה, ולכן קודם כל העוף נודד, ורק לאחר מכן הקן נותר עזוב ומופקר מאליו [מלבי"ם].
באשר לזהותן של בְּנוֹת מוֹאָב, קיימת מחלוקת. יש המפרשים זאת כפשוטו, נשות מואב שיברחו בבהלה לכל עבר [שד"ל]. לעומת זאת, פרשנים אחרים מסבירים כי מדובר במונח גיאוגרפי המתייחס לכפרים ולערי הפרזות הסמוכים לערים המרכזיות של מואב [אבן עזרא, רד"ק].
נקודת היעד של המנוסה היא מַעְבָּרֹת לְאַרְנוֹן, כלומר במקומות החצייה ומעברי המים של נחל ארנון, המשמש כגבול מואב [שד"ל, רד"ק, שטיינזלץ]. הבריחה אל הגבול מתפרשת בשני אופנים מנוגדים. הגישה המרכזית גורסת כי השובים יגרשו את המואבים ממקום למקום, יובילו אותם אל גבול ארנון כדי לחלק אותם שם כשלל בין החיילים, ומשם יעבירו אותם לגלות [מצודת דוד, אברבנאל, רד"ק]. מנגד, יש המפרשים כי המואבים ינוסו בעצמם דרך מעברות ארנון אל עבר ארץ ישראל. הם יעשו זאת בחיפזון, מבלי להמתין לשובם של שליחים דיפלומטיים מציון, מתוך ביטחון שבני יהודה יסכימו להעניק להם מקלט מפני האויב [מלבי"ם].