ישעיהו, פרק ל״ז, פסוק ט״ז

תפילתו של חזקיהו משלבת בין שלטון ה' על כלל העולם לבין קשרו המיוחד לעמו, כשהוא פונה אליו כיְהֹוָה צְבָאוֹת המושל בכל הכוחות העליונים והתחתונים, וכאֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שאלוהותו נודעת בעולם דרך העם העובד אותו. התואר יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים מתייחס לשכינת ה' על ארון הברית במקדש, ומבטא תחינה שה' יגן על מקום השגחתו מפני האויב למען כבוד שמו. כמשקל נגד לדברי סנחריב שהשווה את ה' לאלילים, חזקיהו מצהיר אַתָּה־הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ ומדגיש כי ה' הוא השליט היחיד. מתוך ההכרה כי אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ, שואב חזקיהו את הביטחון לבקש ישועה, שכן בניגוד לאלילים ה' הוא הבורא האמיתי והכול נתון בידיו.