תפילתו של חזקיהו מציגה פנייה אל ה' המשלבת בין שלטונו האוניברסלי לבין קשרו המיוחד לעם ישראל ולמקום המקדש. התואר ה' צְבָאוֹת מבטא את היותו מושל על כל הצבאות העליונים והתחתונים, בעוד שהכינוי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מדגיש כי אלוהותו נודעת בעולם דווקא דרך עם ישראל שעובד אותו [מלבי"ם].
הפנייה אל ה' כ־יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים מתייחסת להיותו שוכן בין הכרובים שעל הכפורת אשר על ארון הברית בבית המקדש [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מקום זה מסמל את נקודת ההשגחה המיוחדת של ה' ואת מקום ההיוועדות שלו עם בני האדם [מלבי"ם, שד"ל]. הפרשנים מצביעים על כך שביטוי זה טומן בחובו טענה ותחינה: מכיוון שסנחריב עולה להחריב את בית המקדש שבו שוכן ה', חזקיהו שואל כיצד ייתכן שה' ימסור את ירושלים בידי צר והכרובים ייפלו בידי האויב. זוהי בקשה מה' שיציל את העיר למען כבודו שלו, ושיילחם את מלחמתם כדי לקדש את שמו [מלבי"ם, מצודת דוד, חומת אנך].
בהמשך, ההכרזה אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ באה כמשקל נגד לדברי הבלע של סנחריב, שהשווה את ה' לאלוהי האומות האחרות. חזקיהו מדגיש כי ה' הוא היחיד השולט על כל הממלכות [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. ההוכחה לבלעדיותו היא הקביעה אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. בניגוד לאלילים שלא בראו דבר ועתידים לאבד מן העולם, ה' הוא הבורא האמיתי [מלבי"ם]. מתוך ההכרה הזו, שהכול נמצא בידיו של ה' שברא את העולם, שואב חזקיהו את הביטחון להציג בפניו את בקשת ההצלה המיוחדת שלו [ביאור שטיינזלץ].