השמדת אלילי העמים על ידי צבא אשור אינה מעידה על כוחו העצום של הכובש מול כוחות עליונים, אלא חושפת את אפסיותם של האלילים עצמם.
המילה וְנָתֹן מופיעה כאן בצורת מקור, אך משמעותה בפועל היא "נתנו", כלומר האשורים השליכו את אלוהי העמים לאש. הגרסה המקבילה של פסוק זה בספר מלכים אכן משתמשת במילה "ונתנו" כדי להקל על הבנת העניין [שד"ל].
מעשה שריפת האלילים מעורר שאלה לגבי מניעי האשורים, שכן לרוב נהגו אימפריות כובשות להניח לעמים הנכבשים להמשיך ולעבוד את אלוהיהם כמנהגם. גישה אחת מסבירה שהאשורים שרפו את האלילים כדי למנוע מהם להוסיף ולעזור לעמים המנוצחים. עם זאת, קיימת דעה ולפיה שריפת האלילים נבעה מנקמנות אכזרית; כאשר עיר מסוימת התנגדה לכיבוש בעקשנות וגרמה לאשורים אבדות כבדות ועיכובים, הם שפכו את חמתם על תושביה ושרפו את אלוהיהם. זאת כנקמה על כך שאותם אלילים נסכו בעובדיהם ביטחון שווא וגרמו להם להתחזק ולמרוד [שד"ל].
הפרשנים מסכימים כי הצלחת האשורים במעשה זה, המבוטאת במילים וַיְאַבְּדוּם וכן כִּי לֹא אֱלֹהִים הֵמָּה, נבעה אך ורק מכך שאין באותם אלילים כל אלוהות או כוח. היות שהם רק עֵץ וָאֶבֶן, חפצים דוממים שהם מעשה ידי אדם, לא היה ביכולתם להגן על עצמם מפני מלך אשור, ולכן הוא הצליח להכחיד אותם בקלות.