האימפריה האשורית, שהייתה ממוקדת בביסוס שליטתה באזור פלשת לאחר סדרת מרידות, נאלצת לשנות את תוכניותיה הצבאיות. צבא נובי-מצרי עושה את דרכו כדי לסייע למורדים, והתפתחות זו מאלצת את מלך אשור לבחון מחדש את המצור על ירושלים ולשנות את סדר העדיפויות האסטרטגי שלו.
תחילת הפסוק מתארת כי מלך אשור [רש"י, שד"ל, שטיינזלץ] שומע שמועה עַל־תִּרְהָקָה, כלומר על אודותיו [מצודת דוד]. תרהקה היה בן לשושלת נובית שמוצאה בכוש, אשר מלך באותה עת על מצרים [שטיינזלץ]. השמועה, שהגיעה באקראי מפי עוברי אורח, דיווחה כי תרהקה יצא ממדינתו במטרה להילחם באשור, אף שטרם החל בקרב של ממש [מלבי"ם]. לנוכח איום זה, הבין מלך אשור כי לא יוכל להפנות כוחות לכיבוש ירושלים שניצבת בדרכו, ועליו להכין את צבאו למסע דרומה לקראת העימות הגדול [שטיינזלץ].
הפרשנים עומדים על הכפילות של המילה וַיִּשְׁמַע בפסוק, ומסכימים כי יש לה משמעות כפולה. בעוד שהמילה הראשונה מציינת את עצם שמיעת השמועה, המילה השנייה מבטאת קבלה והפנמה. מלך אשור קיבל את המידע, השלים עם המציאות, והחליט כי נכון יהיה להסתלק מעל ירושלים כדי להילחם תחילה במלך כוש [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם].
אף על פי שהצבא האשורי עזב את מחנותיו סביב ירושלים, מלך אשור שולח שליחים אל חזקיהו, מהלך שמעורר שאלה לגבי מטרתו. גישה אחת מסבירה כי השליחים נועדו להעביר מסר מאיים, ולהבהיר לחזקיהו שההסתלקות מירושלים אינה מוחלטת, אלא זמנית בלבד ועל מנת לשוב בהמשך [רש"י, מצודת דוד]. מנגד, יש המזהים במהלך זה ניסיון מדיני. מלך אשור, שהבין כי עליו לסגת וכי העם בירושלים לא ימרוד בחזקיהו, קיווה להשיג כניעה ללא קרב. מטרתו הייתה שחזקיהו ישלים עמו, יעלה לו מס ויהפוך לעבד נכנע. משום כך, בניגוד לפעמים קודמות שבהן פנו האשורים אל כלל העם כדי לעורר בהלה, הפעם נשלחו השליחים אל חזקיהו לבדו [מלבי"ם].