תגובתו של ה' ליהירותו ולגידופיו של סנחריב מנוסחת כגזר דין נחרץ, המדמה את המלך האשורי לבהמה פראית שיש לאלפה ולהכניעה בכוח.
החלק הראשון של הפסוק מתאר את עילת העונש. המילה הִתְרַגֶּזְךָ מבטאת את התרעשותו, התגברותו והכעס שעורר סנחריב כלפי ה' באמצעות גידופיו הפומביים [רש"י, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. באשר למילה וְשַׁאֲנַנְךָ, קיימות שתי גישות מרכזיות בקרב המפרשים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה נגזרת מהשורש ש.א.ן, במשמעות של שאון, המולה ורעש גדול של חירופים שעלו באוזני ה'. מנגד, יש המפרשים מילה זו מלשון שאננות, שלווה וביטחון עצמי מופרז של מלך הבוטח בגבורתו ואינו ירא מה' [שד"ל, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, ההקשר של המילים "עלה באזני" תומך יותר בפירוש הראשון, המייחס למילה משמעות של קול ורעש [שד"ל].
בתגובה להתנהגות זו, ה' מעניש את סנחריב מידה כנגד מידה ובולמו בעל כורחו [מצודת דוד]. ה' מצהיר וְשַׂמְתִּי חַחִי בְּאַפֶּךָ, כלומר, אשים טבעת ברזל באפך או בלחייך, כפי שנוהגים לשים באפם הרגיש של שוורים, גמלים ובהמות קשות כדי למשוך ולהנהיג אותם [רש"י, מצודת ציון, שד"ל, ביאור שטיינזלץ]. פעולה זו נועדה לבלום את התקדמותו של סנחריב ולמנוע ממנו להגיע לירושלים [מלבי"ם]. בנוסף, ה' אומר וּמִתְגִּי בִּשְׂפָתֶיךָ, כעין רסן ויתד ברזל ששמים בפיו של סוס או חמור כדי לשלוט בו [מצודת ציון, שד"ל, ביאור שטיינזלץ]. שימת המתג בשפתיים נועדה באופן ספציפי להשתיק את פיו ולמנוע ממנו להמשיך לחרף ולגדף [מלבי"ם].
סופו של הפסוק, וַהֲשִׁיבֹתִיךָ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּאתָ בָּהּ, מבהיר כי סנחריב יאלץ לסגת בבושת פנים מבלי להשלים את תוכניותיו [ביאור שטיינזלץ]. מתוך הבטחה זו מסיק שד"ל מסקנה היסטורית משמעותית לגבי מסע סנחריב: בניגוד לפרשנים הסבורים כי סנחריב המשיך במסעו ונלחם בתרהקה מלך כוש, הכתוב מוכיח כי מלחמה זו לא התרחשה מעולם. כאשר סנחריב חנה בלכיש ושמע את השמועה על תרהקה, הוא שלח מלאכים לחזקיהו, אך מיד לאחר מכן הוכה מחנהו בידי מלאך ה'. בעקבות המפלה, הוא שב לארצו בדיוק באותה הדרך שבה הגיע, בנסיעה אחת רציפה מיהודה לנינווה, ללא מלחמות נוספות וללא מסעות עקיפים [שד"ל].