מפלתו הפתאומית של צבא אשור האדיר בשערי ירושלים מהווה נקודת שיא של התערבות אלוהית. אירוע זה התרחש לאחר שסנחריב מלך אשור יצא להילחם בכוש, בזז את אוצרותיהם, ושב לירושלים [רש"י, מצודת דוד]. עם שובו, שלח סנחריב איגרות איום אל חזקיהו מלך יהודה, ומיד לאחר שישעיהו הנביא מסר את תשובתו לאיגרות אלו, יצא מלאך ה' לפעולה [רש"י].
הפרשנים מסכימים כי המכה שהונחתה על מחנה אשור לא הייתה מלחמה רגילה או תופעת טבע, אלא מגפה פתאומית ועל-טבעית שנשלחה ישירות מאת ה' והשמידה כמות עצומה של אנשים בלילה אחד. ניסיונות שונים להסביר את האירוע בדרכים טבעיות, כגון סופות ברקים, אש, רוחות עזות או מחלה ממושכת, נדחים על הסף. ההוכחה לכך היא שההשמדה התרחשה בדממה מוחלטת במהלך הלילה, מבלי שהניצולים היו מודעים לה עד עלות השחר. אפילו במסורות של עמים קדמונים אחרים נשתמר הזיכרון של מכה פלאית ויוצאת דופן שניחתה על צבא סנחריב [שד"ל].
באשר לזהות ההרוגים ומספרם, המילים וַיַּכֶּה בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מלמדות כי המחנה האשורי היה למעשה גדול בהרבה, והמכה לא פגעה בכולו אלא במאה ושמונים וחמישה אלף איש [שד"ל]. עם זאת, ההרוגים לא היו חיילים פשוטים, אלא מלכים ושרי צבא עטורי כתרים. השר הזוטר ביותר מביניהם היה מפקד על אלפיים חיילים, כך שמעבר למספר השרים העצום, נפלו עמם גם כל פלוגותיהם [רש"י].
המילים וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר אינן מתייחסות למתים, אלא לסנחריב ולמעט הניצולים שנותרו בחיים במחנה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. רק כאשר קמו משנתם, גילו לתדהמתם וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים – כלומר, אותם מאה ושמונים וחמישה אלף איש מצאו את מותם במהלך הלילה, עובדה שהתבררה לנותרים רק באור הבוקר [שד"ל, ביאור שטיינזלץ].