הפסוק מציג את תגובתו של ה' המופנית כלפי סנחריב מלך אשור, ומבהיר כי ירושלים כלל אינה מתרשמת מאיומיו. המילה עָלָיו מכוונת לסנחריב [מצודת דוד, מלבי"ם, חומת אנך].
הפסוק מתאר את תגובת העיר באמצעות המילים בָּזָה לְךָ, לָעֲגָה לְךָ. הבוז נובע מכך שירושלים רואה את דבריו ואיומיו כחסרי ערך, והלעג נועד להדגיש את פחיתות מעשיו וגידופיו כלפי ה' [מלבי"ם]. יש המפרשים תגובה זו כמידה כנגד מידה: מכיוון שסנחריב ביזה את ירושלים, היא תלעג לו במפלתו [חומת אנך].
השימוש בביטוי בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן מהווה דימוי נשי של האומה והממלכה [ביאור שטיינזלץ], כאשר המילה "בת" משמשת כינוי כללי ליושבי העיר שנולדו בה [שד"ל]. הפרשנים נחלקו מדוע מכונה ציון "בתולה". הגישה המרכזית מסבירה זאת מבחינה היסטורית וצבאית: ציון נקראת בתולה משום שמצודת ציון הייתה מבוצרת ומעולם לא נכבשה או עברה לשליטת זר, בדומה לבתולה שלא עברה לרשות בעל [מצודת דוד, מלבי"ם]. לפי דעה זו, ישנה הבחנה בין מצודת ציון שלא נכבשה, לבין שאר ירושלים שלא זכתה לתואר זה [מלבי"ם]. מנגד, יש החולקים על כך וטוענים כי התואר "בתולה" אינו מעיד בהכרח על עיר שלא נכבשה, אלא זהו פשוט כינוי של כבוד וחשיבות המוענק לאומה [שד"ל].
בסיום הפסוק נאמר אַחֲרֶיךָ רֹאשׁ הֵנִיעָה. הנעת הראש מתפרשת לרוב כפעולה של תוכחה ולעג על מפלתו הצפויה של סנחריב [מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, גישה שונה מציעה כי הנעת ראש במקרא אינה סימן ללעג, אלא דווקא תנועה המבטאת צער, חמלה ורחמים על צרתו של אחר. לפי פירוש זה, אנשי ירושלים משתמשים בלעג מתוחכם: הם מניעים את ראשם כלפי סנחריב כאילו הם משתתפים בצערו ומרחמים עליו, ואומרים בסרקזם כי רעה תהיה אחריתו של אדם סכל זה שגידף את אלוהים חיים [שד"ל, ביאור שטיינזלץ].