רגע המשבר מגיע לשיאו כאשר מנהיג העם מתמודד עם מציאות קשה של איום צבאי המשולב בגידוף רוחני. לנוכח דברי החרפה המוטחים כלפי אלוהי ישראל, התגובה המלכותית אינה יציאה לקרב, אלא ביטוי מיידי של שבר עמוק ופנייה למפלט רוחני.
הפרשנים מסכימים כי תגובתו של חזקיהו נובעת משמיעת דברי הנאצה של רבשקה, שר צבא אשור. פעולותיו של המלך מחולקות לשלושה שלבים המבטאים את התמודדותו עם המצב.
ראשית, וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו. קריעת הבגדים נעשתה בתגובה ישירה לחירופים ולגידופים שהושמעו כלפי ה' [מלבי"ם]. מאחורי פעולה זו עומד רובד הלכתי, שכן אדם השומע את שם ה' מגוּדף חייב לקרוע את בגדיו, ואף מי ששומע זאת מאדם אחר ששמע את הגידוף חייב בכך. אף על פי שאין חובה לקרוע בגדים על גידוף שיוצא מפיו של גוי, רבשקה היה יהודי מומר, ולכן חלה על המלך החובה לקרוע את בגדיו עם שמיעת דבריו [אברבנאל].
שנית, וַיִּתְכַּס בַּשָּׂק. חזקיהו עטה על עצמו שק כדרך של צער, אבל וכאב על הצרה הגדולה שבאה על העם [מלבי"ם, מצודת דוד]. בעוד שקריעת הבגדים הייתה תגובה לגידוף כלפי שמים, לבישת השק הייתה תגובה לצרה הפיזית המרחפת על העם.
לבסוף, וַיָּבֹא בֵּית ה'. הפרשנים מסכימים כי מטרת הגעתו של המלך אל המקדש הייתה ברורה ויחידה, להיכנס אל בית ה' כדי לעמוד בתפילה.