שרי המלך שבים אל חזקיהו ונושאים עמם מסר קשה והרסני מאת האויב האשורי. הופעתם החיצונית ומצבם הנפשי משקפים את עומק המשבר, כשהם מגיעים אל המלך נבוכים ומבוישים. המוקד המרכזי בתיאור חזרתם הוא הופעתם כאשר הם קְרוּעֵי בְגָדִים, מעשה המבטא שבר גדול ועורר התייחסויות שונות באשר למניעיו.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שקריעת הבגדים נבעה מזעזוע דתי עמוק. השרים קרעו את בגדיהם משום ששמעו את דברי רבשקה, שכללו חירוף, גידוף וחילול כבוד ה'. בדבריו, פגע רבשקה הן בכבוד המלך והן בכבוד שמים, כאשר העז להשוות את אלוהי ישראל לאלילי עמי הארצות ולהתייחס אליו כאל עוד אל מקומי [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
מנגד, יש המפרשים את קריעת הבגדים מנקודת מבט לאומית, כתגובה של אבל ותוגה נוכח המציאות המדינית והצבאית המייאשת. על פי תפיסה זו, השרים הבינו כי הישועה רחוקה והאויב חזק ועצום. הם הפנימו שרבשקה אינו מסתפק בדרישת כופר של כסף וזהב, אלא דורש את כניעתה המוחלטת של ירושלים ומבקש להגלות את תושבי יהודה לארץ אחרת. על פי גישה זו, השרים שמרו על איפוק ולא קרעו את בגדיהם בפומבי לעיני רבשקה והעם, אלא עשו זאת רק בדרכם, בטרם הגיעו לבית המלך [שד"ל].