בדברי שר צבא אשור ניכרת לוחמה פסיכולוגית, והוא מסכם בקצרה את טענותיו כלפי יושבי ירושלים: אל להם לבטוח בכוחם הצבאי, ואל להם לבטוח בה' [מלבי"ם]. מוקד הפסוק הוא באזהרה מפני דברי ההרגעה של מלך יהודה.
הפרשנים מסכימים כי משמעות המילה יַשִּׁא היא יתעה, יסית או יפתה [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], והמילה לָכֶם משמעותה בפשטות "אתכם" [ביאור שטיינזלץ].
עם זאת, חלק מהפרשנים עומדים על ההבדל הדק והפסיכולוגי שבין המושג "השאה" לבין פעולות אחרות של שכנוע, כמו הסתה או פיתוי. בעוד שהסתה נועדה להראות לאדם את התועלת והצורך שבמעשה מסוים, ופיתוי פועל על תמימותו של השומע באמצעות דיבורים בלבד, פעולת ה"השאה" מתקיימת כאשר האדם שרוי בפחד וחושש לעשות דבר מה, והמשכנע פועל כדי להסיר את הפחד מליבו [מלבי"ם, שד"ל]. דוגמה מובהקת לכך היא חטא עץ הדעת, שבו הנחש "השיא" את חוה בכך שהרגיע אותה והסיר ממנה את הפחד מהמוות [מצודת ציון, מלבי"ם].
לפיכך, טענתו של מלך אשור היא שחזקיהו מנסה להסיר מלב העם את המורך והפחד הטבעי מפני הצבא האשורי, תוך הבטחת שווא שיוכל להילחם בו בכוחו. על כך הוא מכריז נחרצות: כִּי לֹא יוּכַל לְהַצִּיל אֶתְכֶם – אין בכוחו הפיזי של חזקיהו להושיע את העם, ולכן אל להם ללכת שולל אחר דברי ההרגעה שלו [מלבי"ם].